| 1. The Lord spoke to Moses in the Sinai Desert, in the second year of their exodus from the land of Egypt, in the first month, saying: |
|
א. וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: |
| In the first month: The portion at the beginning of the Book [of Numbers] was not said until Iyar. [From this], you learn that there is no chronological order in the Torah. But why did Scripture not begin with this [chapter]? For it is a disgrace to Israel that throughout the forty years the children of Israel were in the desert, they brought only this Passover sacrifice alone. — [Sifrei Beha’alothecha 1:18] |
|
בחדש הראשון: פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד: |
|
| 2. The children of Israel shall make the Passover sacrifice in its appointed time. |
|
ב. וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ: |
| in its appointed time: Even [if it were to fall] on Sabbath; “in its appointed time” [also implies,] even [if the majority of the people were] in a state of ritual uncleanness. — [Sifrei Beha’alothecha 1:14, 15] |
|
במועדו: אף בשבת. במועדו אף בטומאה: |
|
| 3. On the afternoon of the fourteenth of this month, you shall make it in its appointed time; in accordance with all its statutes and all its ordinances you shall make it. |
|
ג. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ: |
| in accordance with all its statutes: These are the commandments directly relating to its body-an unblemished male lamb in its first year. — [Pes. 95a] |
|
ככל חקתיו: אלו מצות שבגופו, שה תמים זכר בן שנה: |
| and all its ordinances: These are the commandments that relate to its body from elsewhere, such as the seven days for [eating] unleavened bread and for disposing of leaven. (Another version: The commandments relating to its body-an unblemished male lamb in its first year; those which relate to its body from elsewhere- [it must be] roasted over fire, its head with its legs and its innards. And those which have no relation to its body-unleavened bread and disposing of leaven. — [Rashi on Pes. 95a] |
|
וככל משפטיו: אלו מצות שעל גופו ממקום אחר, כגון שבעת ימים למצה ולביעור חמץ. [מצות שבגופו, שה תמים זכר בן שנה. שעל גופו, צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. שחוץ לגופו, מצה וביעור חמץ]: |
|
| 4. Moses spoke to the children of Israel [instructing them] to make the Passover sacrifice. |
|
ד. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשֹׂת הַפָּסַח: |
| Moses spoke: What does this teach us? Has not Scripture already said, “And Moses told… of the Lord’s appointed [holy days].” (Lev. 23:44) ? However, when he heard the portion dealing with the festivals at Sinai, he related it to them, and then he exhorted them again when the time came to perform them. — [Sifrei Beha’alothecha 1:17] |
|
וידבר משה וגו': מה תלמוד לומר, והלא נאמר (ויקרא כג, מד) וידבר משה את מועדי ה', אלא כששמע פרשת מועדים מסיני, אמרה להם, וחזר והזהירם בשעת מעשה: |
|
| 5. So they made the Passover sacrifice in the first month, on the afternoon fourteenth day of the month in the Sinai Desert; according to all that the Lord had commanded Moses, so did the children of Israel do. |
|
ה. וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ־הֹוָ־ה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: |
| 6. There were men who were ritually unclean [because of contact with] a dead person, and therefore could not make the Passover sacrifice on that day. So they approached Moses and Aaron on that day. |
|
ו. וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: |
| approached Moses and Aaron: While the two were sitting in the study hall, they came and asked them. It is [however] inconceivable that they approached them one after the other [in this order], for if Moses did not know, how should Aaron know?- [Sifrei Beha’alothecha 1:20] |
|
לפני משה ולפני אהרן: כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום. ולא יתכן לומר זה אחר זה, שאם משה לא היה יודע, אהרן מנין לו: |
|
| 7. Those men said to him, "We are ritually unclean [because of contact] with a dead person; [but] why should we be excluded so as not to bring the offering of the Lord in its appointed time, with all the children of Israel? |
|
ז. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יְ־הֹוָ־ה בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: |
| Why should we be excluded: He [Moses] told them, “Sacrifices cannot be offered in a state of ritual uncleanness.” They replied, “Let ritually clean kohanim sprinkle the blood for us, and let ritually clean people eat the flesh.” He said to them, “Wait, and I will hear… ” like a disciple who is confident of hearing from his teacher’s mouth. Fortunate is the mortal who is so confident, for whenever he wished, he could speak with the Shechinah . This portion should really have been said through Moses, like the rest of the Torah, but these people merited that it be said through them, for merit is brought about through the meritorious. - [Sifrei Beha’alothecha 1: 22] |
|
למה נגרע: אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה. אמרו לו יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים ויאכל הבשר לטהורים. אמר להם עמדו ואשמעה, כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו. אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה. וראויה היתה פרשה זו להאמר ע"י משה כשאר כל התורה כולה, אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן, שמגלגלין זכות ע"י זכאי: |
|
| 8. Moses said to them, "Wait, and I will hear what the Lord instructs concerning you." |
|
ח. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְ־הֹוָ־ה לָכֶם: |
| 9. The Lord spoke to Moses saying: |
|
ט. וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: |
| 10. Speak to the children of Israel saying, Any person who becomes unclean from [contact with] the dead, or is on a distant journey, whether among you or in future generations, he shall make a Passover sacrifice for the Lord. |
|
י. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַי־הֹוָ־ה: |
| On a distant journey: Heb. רְחֹקָה. There is a dot over the word, to teach us that he does not really have to be far away, but even if he was merely outside the threshold of the Temple courtyard throughout the time allowed for the slaughtering [of the Passover sacrifice] (Pes. 93, Sifrei Beha’alothecha 1:24). On the second Passover, one may keep both leavened bread and unleavened food in the home, and there is no festival. The consumption of leaven is not forbidden except while he eats it [the sacrifice]. — [Pes. 95a] |
|
או בדרך רחקה: נקוד עליו, לומר לא שרחוקה ודאי, אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה. פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יום טוב, ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו: |
|
| 11. In the second month, on the fourteenth day, in the afternoon, they shall make it; they shall eat it with unleavened cakes and bitter herbs. |
|
יא. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: |
| 12. They shall not leave over anything from it until the next morning, and they shall not break any of its bones. They shall make it in accordance with all the statutes connected with the Passover sacrifice. |
|
יב. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: |
| 13. But the man who was ritually clean and was not on a journey, yet refrained from making the Passover sacrifice, his soul shall be cut off from his people, for he did not bring the offering of the Lord in its appointed time; that person shall bear his sin. |
|
יג. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן יְ־הֹוָ־ה לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא: |
| 14. If a proselyte dwells with you, and he makes a Passover sacrifice to the Lord, according to the statutes of the Passover sacrifice and its ordinances he shall make it. One statute shall apply to you, to the proselyte and to the native-born citizen. |
|
יד. וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַי־הֹוָ־ה כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ: |
| If a proselyte dwells with you, and he makes a Passover sacrifice: I might think that anyone who converts should immediately make a Passover sacrifice. Therefore, Scripture teaches us, “One statute [shall apply to you, to the proselyte and to the native-born citizen].” And this is its meaning: If a proselyte dwells with you, and he comes (Reggio ed. - and the time comes) to make a Passover sacrifice with his friends,“according to the statutes of the Passover sacrifice and its ordinances he shall make it.” - [Sifrei Beha’alothecha 1:30] |
|
וכי יגור אתכם גר ועשה פסח: יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר חקה אחת וגו', אלא כך משמעו, וכי יגור אתכם גר ובא עת לעשות פסח עם חביריו כחקה וכמשפט יעשה: |
|
| 15. On the day the Mishkan was erected, the cloud covered the Mishkan, which was a tent for the Testimony, and at evening, there was over the Mishkan like an appearance of fire, [which remained] until morning. |
|
טו. וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר: |
| the Mishkan which was a tent for the Testimony: The Mishkan served as a tent over the tablets of the Testimony. |
|
המשכן לאהל העדת: המשכן העשוי להיות אהל ללוחות העדות: |
| there was over the Mishkan: Heb. יִהְיֶה. In the sense of being continuously over the Mishkan. Such [is the meaning of] the expression in the entire passage. |
|
יהיה על המשכן: כמו הווה על המשכן, וכן כל לשון הפרשה: |
|
| 16. So it was always, the cloud covered it and there was an appearance of fire at night. |
|
טז. כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה: |
| 17. and according to the cloud's departure from over the Tent, and afterwards, the children of Israel would travel, and in the place where the cloud settled, there the children of Israel would encamp. |
|
יז. וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: |
| the cloud’s departure: הֵעָלוֹת. As the Targum renders, סְתַּלְּקוּת, departure. Similarly,“the cloud departed” (verse 21). It would have been incorrect to write, וּלְפִי עֲלוֹת הֶעָנָן [and in verse 21] וְעָלָה הֶעָנָן, for that would not be an expression denoting ‘departure’ but sprouting forth or ascending, as in,“Behold a cloud, small as a man’s palm, rising (עֹלָה) from the sea” (I Kings 18:44). |
|
העלות הענן: כתרגומו אסתלקות, וכן ונעלה הענן. ולא יתכן לכתוב ולפי עלות הענן ועלה הענן, שאין זה לשון סלוק אלא צמוח ועלייה, כמו (מלכים א' יח, מד) והנה עב קטנה ככף איש עולה מים: |
|
| 18. At the bidding of the Lord, the children of Israel traveled, and at the bidding of the Lord, they encamped. As long as the cloud hovered above the Mishkan, they encamped. |
|
יח. עַל פִּי יְ־הֹוָ־ה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְ־הֹוָ־ה יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ: |
| At the bidding of the Lord…traveled: We learned in the [Baraitha] Melecheth HaMishkan [ch. 13]: When the Israelites traveled, the cloud would fold and spread itself over the tribe of Judah like a beam. They blew a tekiah (long blast), a teruah (series of short blasts), and another tekiah , but it did not move on until Moses declared, “Rise up, O Lord” (10:35), and then the banner of the camp of Judah would travel. This [appears] in the Sifrei. [35] |
|
על פי ה' יסעו: שנינו במלאכת המשכן, כיון שהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מתקפל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה, תקעו והריעו ותקעו ולא היה מהלך עד שמשה אומר קומה ה', ונסע דגל מחנה יהודה, זו בספרי: |
| and at the bidding of the Lord they encamped: As soon as the Israelites encamped, the pillar of cloud would mushroom upward and spread itself over the tribe of Judah like a canopy. It would not depart until Moses declared, “Return O Lord, to the myriads of Israel’s thousands” (10:36). This is what is meant by,“according to the Lord’s word, through Moses” (verse 23). - [Melecheth HaMishkan ch. 13] |
|
ועל פי ה' יחנו: כיון שהיו ישראל חונים, עמוד הענן מתמר ועולה ונמשך על גבי בני יהודה כמין סוכה, ולא היה נפרש עד שמשה אומר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, הוי אומר על פי ה' וביד משה: |
|
| 19. When the cloud lingered over the Mishkan for many days, the children of Israel kept the charge of the Lord and did not travel. |
|
יט. וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת יְ־הֹוָ־ה וְלֹא יִסָּעוּ: |
| 20. Sometimes, the cloud remained for several days above the Mishkan; at the Lord's bidding they traveled and at the Lord's bidding they encamped. |
|
כ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי יְ־הֹוָ־ה יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְ־הֹוָ־ה יִסָּעוּ: |
| Sometimes: Heb. וְיֵשׁ, lit., [and there is used in the sense of וּפְעָמִים]“and sometimes.” |
|
ויש: כלומר ופעמים: |
| several days: Heb. יָמִים מִסְפָּר, lit., days of number, a few days. |
|
ימים מספר: ימים מועטים: |
|
| 21. Sometimes the cloud remained from evening until morning, and when the cloud departed in the morning, they traveled. Or, the cloud remained for a day and a night, and when the cloud departed, they traveled. |
|
כא. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ: |
| 22. Whether it was for two days, a month or a year, that the cloud lingered to hover over the Mishkan, the children of Israel would encamp and not travel, and when it departed, they traveled. |
|
כב. אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ: |
| or a year: Heb. יָמִים, a year, as in“Its [period of] redemption shall be a full year (יָמִים)” (Lev. 25:29). |
|
או ימים: שנה, כמו (ויקרא כה, כט) ימים תהיה גאולתו: |
|
| 23. At the Lord's bidding they would encamp, and at the Lord's bidding they would travel; they kept the charge of the Lord by the word of the Lord through Moses. |
|
כג. עַל פִּי יְ־הֹוָ־ה יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְ־הֹוָ־ה יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְ־הֹוָ־ה שָׁמָרוּ עַל פִּי יְ־הֹוָ־ה בְּיַד מֹשֶׁה: |