| 1. The people were looking to complain, and it was evil in the ears of the Lord. The Lord heard and His anger flared, and a fire from the Lord burned among them, consuming the extremes of the camp. |
|
א. וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְ־הֹוָ־ה וַיִּשְׁמַע יְ־הֹוָ־ה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְ־הֹוָ־ה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה: |
| The people were looking to complain: Heb. הָעָם. [The word] הָעָם, the people, is used only in reference to the wicked. Similarly it says,“What shall I do about this people (הָעָם) ?” (Exod. 17:4), and it says,“this evil people (הָעָם)” (Jer. 13:10). But when they are virtuous, they are called עַמִּי, My people, as it says,“Send forth My people (עַמִּי) ” (Exod. 8:16);“My people (עַמִּי), what have I done to you?” (Mic. 6: 3). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:1] |
|
ויהי העם כמתאננים: אין העם אלא רשעים. וכן הוא אומר (שמות יז, ד) מה אעשה לעם הזה, ואומר (ירמיה יג, י) העם הרע הזה. וכשהם כשרים קרואים עמי, שנאמר (שמות ה, א) שלח את עמי, עמי מה עשיתי לך (מיכה ו ג): |
| were looking to complain: [The term] מִתְאוֹנְנִים denotes a pretext. They were seeking a pretext to turn away from the Omnipresent. Similarly, it says regarding Samson,“that he sought a pretext (תֹאֲנָה)” (Jud. 14:4) |
|
כמתאננים: אין מתאוננים אלא לשון עלילה מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום וכן הוא אומר בשמשון (שופטים יד ד) כי תואנה הוא מבקש: |
| evil in the ears of the Lord: A pretext that was evil in God’s ears, for they intended that it should reach His ears and provoke Him (Sifrei Beha’alothecha 1:42:1). They said, Woe is to us! How weary we have become on this journey! For three days we have not rested from the fatigue of walking. — [Midrash Aggadah] |
|
רע באזני ה': תואנה שהיא רעה באזני ה' שמתכוונים שתבא באזניו ויקניט. אמרו אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזה שלשה ימים, שלא נחנו מענוי הדרך: |
| His anger flared: [He said,] I meant it for your own good-that you should be able to enter the Land immediately. — [Midrash Aggadah] |
|
ויחר אפו: אני הייתי מתכוין לטובתכם שתכנסו לארץ מיד: |
| the extremes of the camp: Heb. בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. Those untouchable because of their baseness-these were the mixed multitude (See Exod. 12:36). R. Simeon ben Menassia says, The most distinguished (קְצִינִים) among them and the prominent ones. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:1] |
|
בקצה המחנה: במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב. רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים: |
|
| 2. The people cried out to Moses; Moses prayed to the Lord, and the fire died down. |
|
ב. וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְ־הֹוָ־ה וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ: |
| The people cried out to Moses: This can be compared to a mortal king who became angry with his son. That son went to his father’s close friend and said to him, Go and ask [forgiveness] on my behalf from Father. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:2] |
|
ויצעק העם אל משה: משל למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך הבן אצל אוהבו של אביו ואמר לו צא ובקש עלי מאבא: |
| and the fire died down: It sank in its place into the earth, for had it turned along one of the sides [of the camp], it would have gradually rolled along that entire side [and caused more destruction]. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:2] |
|
ותשקע האש: שקעה במקומה בארץ שאילו חזרה לאחת הרוחות היתה מקפלת והולכת כל אותו הרוח: |
|
| 3. He named that place Tab'erah, for the fire of the Lord had burned among them there. |
|
ג. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְ־הֹוָ־ה: |
| 4. But the multitude among them began to have strong cravings. Then even the children of Israel once again began to cry, and they said, "Who will feed us meat? |
|
ד. וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: |
| But the multitude: Heb. וְהָאסַפְסֻף, lit., the gathering. These were the mixed multitude, which had attached themselves to Israel when they left Egypt (see Exod. 12:36). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:4, Midrash Aggadah] |
|
והאספסף: אלו ערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים: |
| [The children of Israel] once again…: The children of Israel also wept again together with them. — [Midrash Aggadah] |
|
וישבו: גם בני ישראל ויבכו עמהם: |
| Who will feed us meat?: Did they not have meat? Does it not say, “Also a great mixed multitude went up with them, and flocks and cattle” (Exod. 12:38)? You might argue that they had already eaten them. But when they were about to enter the Land, is it not written that, “the children of Reuben had much cattle” (Num. 32:1)? The answer is that they were seeking a pretext. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:4] |
|
מי יאכלנו בשר: וכי לא היה להם בשר, והלא כבר נאמר (שמות יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו'. ואם תאמר אכלום, והלא בכניסתם לארץ נאמר (במדבר לב, א) ומקנה רב היה לבני ראובן וגו', אלא שמבקשים עלילה: |
|
| 5. We remember the fish that we ate in Egypt free of charge, the cucumbers, the watermelons, the leeks, the onions, and the garlic. |
|
ה. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: |
| which we ate in Egypt free of charge: If you say that the Egyptians gave them fish free of charge, does it not already say, “Straw shall not be given to you” (Exod. 5:18)? Now if straw was not given free of charge, was fish given to them free of charge? So what does “free of charge” mean? Free from [the burden of] precepts. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5] |
|
אשר נאכל במצרים חנם: אם תאמר שמצריים נותנים להם דגים חנם, והלא כבר נאמר (שמות ה, יח) ותבן לא ינתן לכם, אם תבן לא היו נותנין להם חנם, דגים היו נותנין להם חנם, ומהו אומר חנם, חנם מן המצות: |
| the cucumbers: R. Simeon says: Why did the manna change into everything except these? Because they are harmful for nursing mothers. We tell a [nursing] woman, “Do not eat any garlic or onion, for the baby’s sake. This can be compared to a king [who gave his son over to a teacher. He sat down and ordered him and said to him, ”See that he does not eat any harmful food and does not drink any harmful drink. Because of this, the son complained about his father, saying,“Not because he loves me, but because he does not want me to eat,”] as it is written in the Sifrei (Beha’alothecha 1:42:5). |
|
את הקשאים: אמר ר' שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהן קשים למניקות, אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק. משל למלך וכו', כדאיתא בספרי: |
| the cucumbers: Heb. הַקִּשֻׁאִים. In old French, cocombres. |
|
הקשאים: הם קוקומברי"ש בלע"ז [מלפפונים]: |
| watermelons: Heb. אֲבַטִּחִים. In old French, bodekes. |
|
אבטחים: בורק"ש [אבטיחים]: |
| leeks: Heb. הֶחָצִיר, leeks, [In old French], porels. Targum [Onkelos] renders, “the cucumbers etc.” |
|
החציר: כרישין פוריל"ש [כרשים] ותרגומו ית בוציניא וכו': |
|
| 6. But now, our bodies are dried out, for there is nothing at all; we have nothing but manna to look at." |
|
ו. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ: |
| we have nothing but manna to look at: Manna in the morning, manna in the evening. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:5] |
|
אל המן עינינו: מן בשחר מן בערב: |
|
| 7. Now the manna was like coriander seed, and its appearance was like the appearance of crystal. |
|
ז. וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח: |
| Now the manna was like coriander seed: The one who said this [verse] did not say that. The Israelites said, “We have nothing but manna to look at,” whereas the Holy One, blessed is He, inscribed in the Torah, “the manna was like coriander seed…” as if to say,“See, all you who inhabit the world, what my children are complaining about-the manna is excellent in so many ways!” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:1] |
|
והמן כזרע גד: מי שאמר זה לא אמר זה, ישראל אומרים בלתי אל המן עינינו, והקב"ה הכתיב בתורה והמן כזרע גד וגו', כלומר ראו באי עולם על מה מתלוננים בני, והמן כך וכך הוא חשוב: |
| like coriander seed: Heb. כִּזְרַעגַּד הוּא, round like coriander, seed of coliandre [in French]. — [Yoma 75a] |
|
כזרע גד: עגול כגידא זרע אליינדר"א [כוסבר]: |
| crystal: Heb. בְּדֹלַח, the name of a precious stone, [in French,] cristal. |
|
הבדלח: שם אבן טובה קריסט"ל [בדולח]: |
|
| 8. The people walked about and gathered it. Then they ground it in a mill or crushed it in a mortar, cooked it in a pot and made it into cakes. It had a taste like the taste of oil cake. |
|
ח. שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן: |
| walked about: [The expression] שַׁיִט denotes nothing but taking a stroll; [in old French,] esbaneyr, [walking] without exertion. |
|
שטו: אין שייט אלא לשון טיול אישבני"ר [טיול להנאה] בלא עמל: |
| ground it in a mill: [The manna] did not actually enter the mill, the pot, or the mortar, but its taste changed to [that of] ground, crushed, or cooked food. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:8] |
|
וטחנו ברחים וגו': לא ירד בריחים ולא בקדירה ולא במדוכה אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלין: |
| in a pot: Heb. בַּפָּרוּר, a pot. |
|
בפרור: קדרה: |
| oil cakes: Heb. לְשֶׁד הַשָּׁמֶן, the moisture of oil. This is how Donash (Teshuvoth Donash p. 14) explains it. Similar to this is:“ My freshness (לְשַׁדִּי) was transformed as in the droughts of summer” (Ps. 32: 4), in which the“lamed” [of לְשַׁדִּי] is part of the root, [meaning]“My freshness (לְשַׁדִּי) was transformed as in the droughts of summer.” [First edition of Rashi reads: and he (Donash) compares to this… (See Yosef Hallel).] Our Sages (Sifrei Beha’alothecha 1:42:8), however, explained it as a term meaning“breasts” (שָׁדַיִם), but what have breasts to do with oil? It is impossible to say that לְשֶׁד הַשָּׁמֶן is related to the expression וַיִשְׁמַן יְשֻׁרוּן, “Jeshurun grew fat” (Deut. 32:15) [and thus, the meaning would be “the taste of a fat breast”], for if that were the case, the“mem” [in the word הַשָּׁמֶן] would be vowelized with a minor “kamatz” [known as “tzeireh”], and the accent would be at the end of the word, under the“mem,” [reading הַשָּׁמֶן]. Now, however, that the “mem” is vowelized with a minor “pathach” [known as “segol”] and the accent is under the “shin,” it means “oil.” The “shin” is vowelized with a major“kamatz” הַשָּׁמֶן and not with a minor“pathach” הַשֶּׁמֶן because it is the last word in a verse. Another interpretation: לְשַׁד is an acronym standing for לִישׁ שֶׁמֶן דְּבַשׁ, kneaded with oil and honey, like a dough kneaded with oil and coated with honey. The rendering of Onkelos who renders: דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא, kneaded with oil , which leans toward the interpretation offered by Donash, since dough kneaded with oil contains the moisture of oil. |
|
לשד השמן: לחלוח של שמן, כך פירשו דונש. ודומה לו (תהלים לב, ד) נהפך לשדי בחרבוני קיץ. והלמ"ד יסוד, נהפך לחלוחי בחרבוני קיץ. ורבותינו פרשוהו לשון שדים, אך אין ענין שדים אצל שמן. ואי אפשר לומר לשד השמן לשון (דברים לב, טו) וישמן ישורון, שאם כן היה המ"ם נקוד קמ"ץ קטן וטעמו למטה תחת המ"ם, עכשיו שהמ"ם נקוד פת"ח קטן והטעם תחת השי"ן, לשון שמן הוא, והשי"ן הנקודה בקמץ גדול ואינה נקודה בפתח קטן מפני שהוא סוף פסוק. דבר אחר לשד לשון נוטריקון ליש שמן דבש, כעיסה הנלושה בשמן וקטופה בדבש. ותרגום של אונקלס דמתרגם דליש במשחא, נוטה לפתרונו של דונש, שהעיסה הנלושה בשמן לחלוחית שמן יש בה: |
|
| 9. When the dew descended on the camp at night, the manna would descend upon it. |
|
ט. וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו: |
| 10. Moses heard the people weeping with their families,each one at the entrance to his tent. The Lord became very angry, and Moses considered it evil. |
|
י. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְ־הֹוָ־ה מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע: |
| weeping with their families: Families gathered in groups weeping so as to publicize their grievance. Our Sages say that the meaning is:“concerning family matters,” that is, because intermarriage among family members was forbidden to them. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:10, Yoma 75a] |
|
בכה למשפחותיו: משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי. ורבותינו אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם: |
|
| 11. Moses said to the Lord, "Why have You treated Your servant so badly? Why have I not found favor in Your eyes that You place the burden of this entire people upon me? |
|
יא. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ־הֹוָ־ה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי: |
| 12. Did I conceive this entire people? Did I give birth to them, that You say to me, 'Carry them in your bosom as the nurse carries the suckling,' to the Land You promised their forefathers? |
|
יב. הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו: |
| that You say to me: Heb. כִּי תֹאמַר אֵלַי, that You say to me, ‘Carry them in your bosom.’ When did He tell him this? “Go, lead the people” (Exod. 32:34), and it says, “He commanded them concerning the children of Israel” (ibid. 6:13)-even if they stone you or insult you. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:10] |
|
כי תאמר אלי: שאתה אומר אלי שאהו בחיקך. והיכן אמר לו כן, לך נחה את העם (שמות לב לד), ואומר (שמות ו יג) ויצום אל בני ישראל, על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם: |
| to the Land You promised their forefathers: You tell me to carry them in my bosom. [This phrase is connected to that clause, not to “as the nurse carries the suckling,” which immediately precedes this phrase.] |
|
על האדמה אשר נשבעת לאבותיו: אתה אומר לי לשאתם בחיקי: |
|
| 13. Where can I get meat to give all these people? For they are crying on me, saying, 'Give us meat to eat.' |
|
יג. מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה: |
| 14. Alone I cannot carry this entire people for it is too hard for me. |
|
יד. לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: |
| 15. If this is the way You treat me, please kill me if I have found favor in Your eyes, so that I not see my misfortune." |
|
טו. וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי: |
| If this is the way You treat me: Moses’ strength became weak like a woman’s when God showed him the punishment He was going to bring upon them. Because of this, he said to Him, “Kill me first….” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:14] |
|
ואם ככה את עשה לי: תשש כחו של משה כנקבה כשהראוהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת. אמר לפניו, אם כן הרגני תחלה: |
| so that I not see my misfortune: Scripture should have written, “their misfortune,” [or “Your misfortune,” according to Divrei David] but it euphemizes. This is one of the scribal emendations in the Torah, [such as writers make] for the purpose of modifying and adjusting the text. — [Midrash Tanchuma Beshallach 16; Mechilta Beshallach, parashah 6] |
|
ואל אראה ברעתי: ברעתם היה לו לכתוב, אלא שכינה הכתוב. וזה אחד מתקוני סופרים בתורה לכינוי ולתקון הלשון: |
|
| 16. Then the Lord said to Moses, "Assemble for Me seventy men of the elders of Israel, whom you know to be the people's elders and officers, and you shall take them to the Tent of Meeting, and they shall stand there with You. |
|
טז. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: |
| Assemble for Me: This is a response to your complaint, that you said, “Alone I cannot….” Where were the first group of elders? Had they not sat with them [with Moses and Aaron] even in Egypt, as it says, “Go and gather the elders of Israel” (Exod. 3:16) ? But they died in the fire at Tab’erah (verses 1-3). They deserved this already at Sinai, as it is written, “They perceived God” (Exod. 24:11), behaving irrevently, like someone munching his bread while speaking to the king, and this is the meaning of “they ate and drank” (ibid.). However, God did not want to give cause for mourning at the giving of the Torah, so he punished them here. — [Midrash Tanchuma Beha’alothecha 16] |
|
אספה לי: הרי תשובה לתלונתך שאמרת לא אוכל אנכי לבדי. והזקנים הראשונים היכן היו, והלא אף במצרים ישבו עמהם, שנאמר (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל, אלא באש תבערה מתו. וראוים היו לכך מסיני, דכתיב (שמות כד) ויחזו את הא-להים, שנהגו קלות ראש, כנושך פתו ומדבר בפני המלך. וזהו (שם) ויאכלו וישתו, ולא רצה הקב"ה ליתן אבלות במתן תורה ופרע להם כאן: |
| whom you know to be…: Those whom you know, that they were appointed as officers over them in Egypt [to oversee] the rigorous labor, and they had mercy on them, and were beaten on their account, as it says, “the officers of the children of Israel were beaten” (Exod. 5:14). Now they shall be chosen in their greatness, just as they had suffered in their [Israel’s] distress. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42: 16] |
|
אשר ידעת כי הם וגו': אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם, שנאמר (שמות ה, יד) ויכו שוטרי בני ישראל, עתה יתמנו בגדולתן כדרך שנצטערו בצרתן: |
| and you shall take them: Take them with words: “How fortunate you are that you have been appointed leaders over the children of the Omnipresent!” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:16] |
|
ולקחת אותם: קחם בדברים, אשריכם שנתמניתם פרנסים על בניו של מקום: |
| and they shall stand there with you: so that the Israelites should see and treat them with esteem and honor, saying,"How beloved are these who have entered with Moses to hear the speech from the mouth of the Holy One, blessed is He. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:16] |
|
והתיצבו שם עמך: כדי שיראו ישראל וינהגו בהם גדולה וכבוד ויאמרו חביבין אלה שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה: |
|
| 17. I will come down and speak with you there, and I will increase the spirit that is upon you and bestow it upon them. Then they will bear the burden of the people with you so that you need not bear it alone. |
|
יז. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ: |
| I will come down: This is one of the ten descents [of the Shechinah] recorded in the Torah. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:17] |
|
וירדתי: זו אחת מעשר ירידות הכתובות בתורה: |
| and speak with you: But not with them. - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:17] |
|
ודברתי עמך: ולא עמהם: |
| and I will increase: Heb. וְאָצַלְתִּי, as the Targum renders it: וַאִרַבֵּי, and I will increase, as in“But against the nobles of (אֲצִילֵי) the children of Israel” (Exod. 24:11). |
|
ואצלתי: כתרגומו וארבי, כמו (שמות כד, יא) ואל אצילי בני ישראל: |
| and bestow it upon them: What did Moses resemble at that time? A candle placed upon a candelabrum; everyone lights from it, yet its brightness is not diminished. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:17, Midrash Tanchuma Beha’alothecha 12] |
|
ושמתי עליהם: למה משה דומה באותה שעה, לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו, ואין אורו חסר כלום: |
| Then they will bear… with you: Stipulate with them that they take upon themselves the burden of My children, who are troublesome and recalcitrant. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:16] |
|
ונשאו אתך: התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טורח בני, שהם טרחנים וסרבנים: |
| so that you need not bear it alone: This is an answer to what you said,“Alone I cannot carry…” (verse 14). - [See Sifrei Beha’alothecha 1:42:17] |
|
ולא תשא אתה לבדך: הרי תשובה למה שאמרת לא אוכל אנכי לבדי: |
|
| 18. And to the people, you shall say, 'Prepare yourselves for tomorrow and you shall eat meat, because you have cried in the ears of the Lord saying, "Who will feed us meat, for we had it better in Egypt." [Therefore,] the Lord will give you meat, and you shall eat. |
|
יח. וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי יְ־הֹוָ־ה לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן יְ־הֹוָ־ה לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם: |
| Prepare yourselves: Heb. הִתְקַדְּשׁוּ, prepare yourselves for punishment. Similarly, it says, “and prepare them for the day of slaughter” (Jer. 12:3). - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:18] |
|
התקדשו: הזמינו עצמכם לפורענות, וכן הוא אומר (ירמיה יב, ג) והקדישם ליום הרגה: |
|
| 19. You shall eat it not one day, not two days, not five days, not ten days, and not twenty days. |
|
יט. לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם: |
| 20. But even for a full month until it comes out your nose and nauseates you. Because you have despised the Lord Who is among you, and you cried before Him, saying, "Why did we ever leave Egypt?"'" |
|
כ. עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְ־הֹוָ־ה אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם: |
| But even for a full month: This [concerned] the [comparatively] virtuous ones, who languish on their beds and later their soul departs. But concerning the wicked ones it says, “the meat was still between their teeth [… when the anger of the Lord flared…]” (verse 33). This is how it is taught in the Sifrei (Beha’alothecha 1:42:20), but in the Mechilta (Beshallach, Vayassa 3:13) the opposite is taught: the wicked ate and suffered [as a result] for thirty days, whereas [concerning] the virtuous-“the meat was still between their teeth” [thus, they did not suffer prolonged agony]. |
|
עד חדש ימים: זו בכשרים שמתמצין על מטותיהן ואחר כך נשמתן יוצאה, וברשעים הוא אומר הבשר עודנו בין שניהם, כך היא שנויה בספרי, אבל במכילתא שנויה חילוף הרשעים אוכלין ומצטערין שלושים יום והכשרים הבשר עודנו בין שניהם: |
| until it comes out of your nose: As Targum renders: “You will be sickened by it”; it will seem to you as if you gorged on it until it is discharged by way of the nose. |
|
עד אשר יצא מאפכם: כתרגומו דתקוצון ביה, יהא דומה לכם כאילו אכלתם ממנו יותר מדאי עד שיוצא ונגעל לחוץ דרך האף: |
| and nauseates you: Heb. וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא You will cast it away from you more readily than you welcomed it [Sifrei Beha’alothecha 1:42:20]. In the words of R. Moshe Hadarshan (the preacher) I noted that there is a language in which a sword is called זָרָא, [meaning that this meat will be the cause of their death]. |
|
והיה לכם לזרא: שתהיו מרחקין אותו יותר ממה שקרבתם. ובדברי רבי משה הדרשן ראיתי שיש לשון שקורין לחרב זרא: |
| the Lord Who is among you: Had I not established My Presence among you, you would not have had the arrogance to engage in all these matters. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:20] |
|
את ה' אשר בקרבכם: אם לא שנטעתי שכינתי ביניכם, לא גבה לבבכם ליכנס לכל הדברים הללו: |
|
| 21. Moses said, "Six hundred thousand people on foot are the people in whose midst I am, and You say, 'I will give them meat, and they will eat it for a full month'? |
|
כא. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים: |
| Six hundred thousand people on foot: He was not concerned with mentioning the additional three thousand (above 1:46). R. Moshe Hadarshan, however, explains that only those [six hundred thousand] who left Egypt wept. |
|
שש מאות אלף רגלי: לא חש למנות את הפרט שלשת אלפים היתרים. ור' משה הדרשן פירש שלא בכו אלא אותן שיצאו ממצרים: |
|
| 22. If sheep and cattle were slaughtered for them, would it suffice for them? If all the fish of the sea were gathered for them, would it suffice for them?" |
|
כב. הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם: |
| If sheep and cattle were slaughtered: This is one of the four cases in which R. Akiva expounded, and R. Simeon expounded differently. R. Akiva says,“Six hundred thousand people on foot, and You have said that I will give them meat, and they will eat it for a full month?” The entire verse is expounded literally. The clause, וּמָצָא לָהֶם means, “Would it suffice for them?” This is similar to [the clause,]“and he has sufficient means (וּמָצָא) for redeeming it” (Lev. 25:26). Which [case] is worse? This one, or [when Moses said] “Listen now, you rebels” (20:10)? [Obviously, this one.] However, since [in this case] he [Moses] did not say it in public, Scripture spares him, and refrains from punishing him. But that of Meribah was in public, so Scripture does not spare him. R. Simeon says, God forbid! This never entered the mind of that righteous man. Would the one about whom it says, “he is trusted throughout My house” (12:7) suggest that the Omnipresent cannot provide for us sufficiently? Rather, this is what he meant: “Six hundred thousand… on foot… and You say, 'I will give them meat for a full month’? Then You will kill such a great nation? Will sheep and cattle be slaughtered for them so that they should then be killed, and this meal will satisfy for them forever [i.e., it will be their last]? Is this a credit for you? Do we tell a donkey, 'Eat this measure of barley, and then we will cut off your head’?” God answered him, “If I do not give them, they will say that My power is limited. Would the fact that God’s power appears limited to them please you? Let them and a hundred like them perish, as long as My power is not limited before them for even one moment! ”- [Tosefta Sotah 6:4] |
|
הצאן ובקר ישחט: זה אחד מארבעה דברים שהיה רבי עקיבא דורש ואין רבי שמעון דורש כמותו. רבי עקיבא אומר שש מאות אלף רגלי, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים, הצאן ובקר וגו', הכל כמשמעו, מי יספיק להם, כענין שנאמר (ויקרא כה, כו) ומצא כדי גאולתו. ואיזו קשה, זו או (במדבר כ, י) שמעו נא המורים, אלא לפי שלא אמר ברבים חיסך לו הכתוב ולא נפרע ממנו, וזו של מריבה היתה בגלוי, לפיכך לא חיסך לו הכתוב. רבי שמעון אומר חס ושלום לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך, מי שכתוב בו (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן הוא, יאמר אין המקום מספיק לנו, אלא כך אמר שש מאות אלף רגלי וגו' ואתה אמרת בשר אתן לחדש ימים, ואחר כך תהרוג אומה גדולה כזו, הצאן ובקר ישחט להם כדי שיהרגו, ותהא אכילה זו מספקתן עד עולם, וכי שבחך הוא זה, אומרים לו לחמור טול כור שעורים ונחתוך ראשך. השיבו הקב"ה ואם לא אתן יאמרו שקצרה ידי, הטוב בעינך שיד ה' תקצר בעיניהם, יאבדו הם ומאה כיוצא בהם ואל תהי ידי קצרה לפניהם אפילו שעה אחת: |
|
| 23. Then the Lord said to Moses, "Is My power limited? Now you will see if My word comes true for you or not!" |
|
כג. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה הֲיַד יְ־הֹוָ־ה תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא: |
| Now you will see if my word comes true for you or not: Rabban Gamliel, the son of R. Judah the prince, says: [Moses said,] It is impossible to settle their argument. Since they seek only a pretext, you cannot satisfy them, and in the end, they will find fault with you. If you give them beef they will say, “We asked for mutton.” And if you give them mutton, they will say, “We asked for beef,” [or,] “ We asked for venison or fowl,” [or,] “We asked for fish and locusts.” He [God] replied to him, “If so, they will claim that My power is limited.” He [Moses] said to him, “I will go and appease them.” He said to him, “Now you will see if My word comes true for you”-that they will not listen to you. Moses went to appease them. He said to them, “Is there a limit to God’s power? Behold, He struck the rock and water flowed; surely, He can provide bread!” (Ps. 78:20) They said, This is [an attempt at] compromise-He Has no power to fulfill our wishes. This is the meaning of, “Moses went out and told the people.” Since they did not listen to him, “he assembled seventy men…” - [Tosefta Sotah 6:4 and Sifrei Beha’alothecha 1:42:21] |
|
עתה תראה היקרך דברי: רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על התפל, מאחר שאינן מבקשים אלא עלילה לא תספיק להם, סופן לדון אחריך, אם אתה נותן להם בשר בהמה גסה, יאמרו דקה בקשנו, ואם אתה נותן להם דקה, יאמרו גסה בקשנו, חיה ועוף בקשנו, דגים וחגבים בקשנו, אמר לו אם כן יאמרו שקצרה ידי. אמר לפניו הריני הולך ומפייסן. אמר לו עתה תראה היקרך דברי, שלא ישמעו לך. הלך משה לפייסן אמר להם היד ה' תקצר, (תהלים עח, כ) הן הכה צור ויזובו מים וגו' הגם לחם יוכל תת, אמרו פשרה היא זו, אין בו כח למלאות שאלתנו. וזהו שנאמר ויצא משה וידבר אל העם, כיון שלא שמעו לו ויאסף שבעים איש וגו': |
|
| 24. Moses went out and told the people what the Lord had said, and he assembled seventy men of the elders of the people, and stood them around the Tent. |
|
כד. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְ־הֹוָ־ה וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל: |
| 25. The Lord descended in a cloud and spoke to him, and He increased some of the spirit that was on him and bestowed it on the seventy elders. And when the spirit rested upon them, they prophesied, but they did not continue. |
|
כה. וַיֵּרֶד יְ־הֹוָ־ה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ: |
| but they did not continue: They prophesied on that day only-Thus it is stated in Sifrei (Beha’alothecha 1:42:21). The Targum renders “and they did not cease” [meaning] that their prophetic powers remained. |
|
ולא יספו: לא נתנבאו אלא אותו היום לבדו, כך מפורש בספרי, ואונקלוס תרגם ולא פסקין, שלא פסקה נבואה מהם: |
|
| 26. Now two men remained in the camp; the name of one was Eldad and the name of the second was Medad, and the spirit rested upon them. They were among those written, but they did not go out to the tent, but prophesied in the camp. |
|
כו. וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה: |
| Now two men remained: From the ones who were chosen. They said, “We are unworthy of this greatness.” - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:21] |
|
וישארו שני אנשים: מאותן שנבחרו. אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו: |
| They were among those written: Among those chosen for the Sanhedrin. All of them were written down, mentioned specifically by name, but [the number was chosen] by lot, because the number [of elders] for twelve tribes came to six for each tribe, except for two tribes who would receive only five each. Moses said, “No tribe will listen to me to deduct one elder from its tribe.” What did he do? He took seventy-two slips and wrote on seventy [of them, the word] ‘elder’ and two of them he left blank. He then chose six men from each tribe, totaling seventy-two. He said to them, “Draw your slips from the urn. Whoever picked [one inscribed with] ‘elder’ was [already] sanctified. Whoever picked a blank slip, he said to him,”The Omnipresent does not want you." - [Sifrei Beha’alothecha 1:42:21, Sanh. 17a] |
|
והמה בכתבים: במבוררים שבהם לסנהדרין, ונכתבו כולם נקובים בשמות, וע"י גורל, לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים, ששה ששה לכל שבט ושבט חוץ משני שבטים שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. אמר משה, אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד. מה עשה, נטל שבעים ושנים פתקין וכתב על שבעים זקן, ועל שנים חלק וברר מכל שבט ושבט ששה, והיו שבעים ושנים. אמר להם טלו פתקיכם מתוך קלפי, מי שעלה בידו זקן, נתקדש, ומי שעלה בידו חלק אמר לו המקום לא חפץ בך: |
|
| 27. The lad ran and told Moses, saying, "Eldad and Medad are prophesying in the camp!" |
|
כז. וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: |
| The lad ran: Some say this was Moses’ son, Gershom. — [Tanchuma Beha’alothecha 12] |
|
וירץ הנער: יש אומרים גרשום בן משה היה: |
|
| 28. Joshua the son of Nun, Moses' servant from his youth, answered and said, Moses, my master, imprison them!" |
|
כח. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם: |
| imprison them: Heb. כְּלָאֵם. Impose upon them communal responsibilities and they will be finished (כָּלִים) [as prophets] by themselves (Sanh. 17a). Another interpretation: Imprison them (בֵּית הַכֶּלֶא) (Sifrei Beha’alothecha 1:42:21, Targum Onkelos), for they were prophesying that Moses would die and Joshua would take them into the Land of Israel. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:21, Sanh. 17a] |
|
כלאם: הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם. דבר אחר תנם אל בית הכלא, לפי שהיו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ: |
|
| 29. Moses said to him, "Are you zealous for my sake? If only all the Lord's people were prophets, that the Lord would bestow His spirit upon them!" |
|
כט. וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְ־הֹוָ־ה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְ־הֹוָ־ה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם: |
| Are you zealous for my sake?: Are you a zealous for me? Are you being zealous for what I should be zealous? The word לִי means בִּשְׁבִילִי,“for my sake.” The term קִנְאָה is used to denote a person who takes a matter to heart, whether to avenge or to help; in old French, enportement; holding the bulk of the burden. |
|
המקנא אתה לי: הקנאי אתה לי הקנאתי אתה מקנא: |
|
| 30. Then Moses entered the camp; he and the elders of Israel. |
|
ל. וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: |
| Moses entered: From the entrance of the Tent of Meeting. |
|
ויאסף משה: מפתח אהל מועד: |
| the camp: Each one to his tent. |
|
אל המחנה: נכנסו איש לאהלו: |
| entered: Heb. וַיֵאָסֵף, an expression denoting entering a house, as in,“You shall gather it (וַאֲסַפְתּוֹ) into your house” (Deut. 22:2). The origin for all these terms is,“he amasses, but knows not who will gather them in (אֹסְפָם)” (Ps. 39:7). This teaches that He [God] did not bring punishment upon them before the righteous men had retired to their tents. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:30] |
|
ויאסף: לשון כניסה אל הבית, כמו (דברים כב, ב) ואספתו אל תוך ביתך, ואב לכולם (תהלים לט, ז) יצבור ולא ידע מי אוספם, מלמד שלא הביא עליהם פורענות עד שנכנסו הצדיקים איש לאהלו: |
|
| 31. A wind went forth from the Lord and swept quails from the sea and spread them over the camp about one day's journey this way and one day's journey that way, around the camp, about two cubits above the ground. |
|
לא. וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְ־הֹוָ־ה וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ: |
| and swept: Heb. וַיָּגָז, caused to fly; similarly,“for it passes (גָז) quickly” (Ps. 90:10),“and likewise, they have crossed (נָגוֹזוּ) and passed away” (Nah. 1:12). |
|
ויגז: ויפריח, וכן (תהלים צ, י) כי גז חיש, וכן (נחום א, יב) נגוזו ועבר: |
| and spread them: Heb. וַיִּטֹּשׁ, and strew them, as in,“Behold, they were spread out (נְטֻשִׁים) over the face of the land” (I Sam. 30:16);“I will spread you out (וּנְטַשְׁתִּי) in the desert” (Ezek. 29:5). |
|
ויטש: ויפשוט, כמו (שמואל א' ל טז) והנם נטושים על פני כל הארץ, (יחזקאל כט, ה) ונטשתיך המדברה: |
| about two cubits: They flew at a height that they reached a person’s heart, so that it would not be difficult for them to gather them, so that they need neither rise up nor bend down. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:31] |
|
וכאמתים: פורחות בגובה עד שהן כנגד לבו של אדם, כדי שלא יהא טורח באסיפתן לא להגביה ולא לשחות: |
|
| 32. The people rose up all that day and all night and the next day and gathered the quails. [Even] the one who gathered the least collected ten heaps. They spread them around the camp in piles. |
|
לב. וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה: |
| [Even] the one who gathered the least: The one who gathered the least of all, the lazy and the disabled, gathered ten heaps. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:32] |
|
הממעיט: מי שאוסף פחות מכולם, העצלים והחגרים, אסף עשרה חמרים: |
| they spread them: They spread them out in numerous heaps. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:32] |
|
וישטחו: עשו אותן משטיחין משטיחין: |
|
| 33. The meat was still between their teeth; it was not yet finished, and the anger of the Lord flared against the people, and the Lord struck the people with a very mighty blow. |
|
לג. הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְ־הֹוָ־ה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְ־הֹוָ־ה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד: |
| it was not yet finished: טֶרֶם יִכָּרֵת. As the Targum renders: it was not yet finished. [I.e., the quails had not yet finished coming (Be’er Basadeh). They had not yet finished eating (Gur Aryeh). All the quails had not yet been removed from the field (Be’er Mayim Chayim).] Another interpretation: He did not have the chance to chew it [lit., cut it] with his teeth before his soul departed. — [Sifrei Beha’alothecha 1:42:33] |
|
טרם יכרת: כתרגומו עד לא פסק. דבר אחר אינו מספיק לפסקו בשניו עד שנשמתו יוצאה: |
|
| 34. He named that place Kivroth Hata'avah [Graves of Craving], for there they buried the people who craved. |
|
לד. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים: |
| 35. From Kivroth Hata'avah the people traveled to Hazeroth, and they stayed in Hazeroth. |
|
לה. מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת: |