| 1. Now the man knew his wife Eve, and she conceived and bore Cain, and she said, "I have acquired a man with the Lord." |
|
א. וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְ־הֹוָ־ה: |
| Now the man knew: [This took place], prior to the above episode, before he sinned and was banished from the Garden of Eden. Also the conception and the birth [took place before], for if it were written: וַיֵדַע אָדָם it would mean that after he had been banished, he had sons. — [from Sanh. 38b] |
|
והאדם ידע: כבר קודם הענין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים: |
| Cain: Heb. קַיִן based on קָנִיתִי, I acquired. |
|
קין: על שם קניתי איש: |
| with the Lord: Heb. אֶת יהוה, like יהוה עִם, with the Lord. When He created me and my husband, He alone created us, but with this one, we are partners with Him. — [from Gen. Rabbah 22:2, Mid. Tadshei, Niddah 31a] |
|
את ה': כמו עם ה', כשברא אותי ואת אישי הוא לבדו בראנו, אבל בזה שותפים אנו עמו: |
| Cain… his brother Abel: Heb. אֶת קַיִן אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל The word אֶת, is repeated three times to suggest additional things. This teaches that a twin sister was born with Cain, and with Abel were born two. Therefore, it is said: וַתֹּסֶף, and she continued, or added. — [from Gen. Rabbah 22:2, 3] |
|
את קין, את אחיו את הבל: שלש אתים ריבוים הם, מלמד שתאומה נולדה עם קין, ועם הבל נולדו שתים, לכך נאמר ותוסף: |
|
| 2. And she continued to bear his brother Abel, and Abel was a shepherd of flocks, and Cain was a tiller of the soil. |
|
ב. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה: |
| a shepherd of flocks: Since the ground was cursed, he refrained from working it. |
|
רועה צאן: לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה: |
|
| 3. Now it came to pass at the end of days, that Cain brought of the fruit of the soil an offering to the Lord. |
|
ג. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַי־הֹוָ־ה: |
| of the fruit of the soil: of the most inferior (Gen. Rabbah 22:5), and there is an Aggadah that states that it was flaxseed (Mid. Tan. Bereishith 9, Targum Jonathan). (Another explanation: of the fruit From whatever came to his hand, not the best and not the choicest.) |
|
מפרי האדמה: מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה: |
|
| 4. And Abel he too brought of the firstborn of his flocks and of their fattest, and the Lord turned to Abel and to his offering. |
|
ד. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְ־הֹוָ־ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: |
| turned: Heb. וַיִשַׁע, and he turned. Likewise, (verse 5):“וְאֶל מִנְחָתו ֹלֹא שָׁעָה” means: [And to his offering] He did not turn. Similarly, (Exod. 5:9): וְאַל יִשְׁעוּ means: and let them not turn. Similarly, (Job 14:6): שְׁעֵה מֵעָלָיו means: turn away from him. |
|
וישע: ויפן, וכן (פסוק ה) לא שעה אל מנחתו, לא פנה, וכן (שמות ה ט) ואל ישעו, אל יפנו. וכן (איוב יד ו) שעה מעליו, פנה מעליו: |
| and…turned: Fire descended and consumed his offering. — [from Song Zuta 6:2, Sefer Hayashar] |
|
וישע: ירדה אש וליחכה מנחתו: |
|
| 5. But to Cain and to his offering He did not turn, and it annoyed Cain exceedingly, and his countenance fell. |
|
ה. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו: |
| 6. And the Lord said to Cain, "Why are you annoyed, and why has your countenance fallen? |
|
ו. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: |
| 7. Is it not so that if you improve, it will be forgiven you? If you do not improve, however, at the entrance, sin is lying, and to you is its longing, but you can rule over it." |
|
ז. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ: |
| Is it not so that if you improve: Its explanation is as the Targum renders it [i.e., if you improve your deeds.] |
|
הלא אם תיטיב: כתרגומו פירושו: |
| at the entrance sin is lying: At the entrance of your grave, your sin is preserved. |
|
לפתח חטאת רובץ: לפתח קברך חטאך שמור: |
| and to you is it’s longing: [The longing] of sin- i.e., the evil inclination-which constantly longs and lusts to cause you to stumble. |
|
ואליך תשוקתו: של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך: |
| but you can rule over it: If you wish, you will overpower it. — [from Sifrei Ekev 45, Kidd. 30b] |
|
ואתה תמשול בו: אם תרצה תתגבר עליו: |
|
| 8. And Cain spoke to Abel his brother, and it came to pass when they were in the field, that Cain rose up against Abel his brother and slew him. |
|
ח. וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ: |
| And Cain spoke: He entered with him into words of quarrel and contention, to find a pretext to kill him. There are Aggadic interpretations on this matter, but this is the plain meaning of the verse. |
|
ויאמר קין אל הבל: נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו להרגו, ויש בזה מדרשי אגדה אך זה ישובו של מקרא: |
|
| 9. And the Lord said to Cain, "Where is Abel your brother?" And he said, "I do not know. Am I my brother's keeper?" |
|
ט. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי: |
| Where is Abel your brother: To enter with him into mild words, perhaps he would repent and say,“I killed him, and I sinned against You.” See above 3:9. |
|
אי הבל אחיך: להכנס עמו בדברי נחת, אולי ישוב ויאמר אני הרגתיו וחטאתי לך: |
| I do not know: He acted as if he could deceive the Most High. — [from Tanchuma Buber, Bereishith 25, Gen. Rabbah 22:9] |
|
לא ידעתי: נעשה כגונב דעת העליונה: |
| Am I my brother’s keeper: Heb. הִשׁוֹמֵר This is a question asked in astonishment, as is every “hey” prefix vowelized with a“chataf pattah.” |
|
השומר אחי: לשון תימה הוא, וכן כל ה"א הנקודה בחטף פתח: |
|
| 10. And He said, "What have you done? Hark! Your brother's blood cries out to Me from the earth. |
|
י. וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: |
| Your brother’s blood: Heb. דְמֵי, the plural form. His blood and the blood of his descendants. Another explanation: He inflicted many wounds upon him because he did not know from where his soul would depart. — [from Sanh. 37] |
|
דמי אחיך: דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה: |
|
| 11. And now, you are cursed even more than the ground, which opened its mouth to take your brother's blood from your hand. |
|
יא. וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: |
| even more than the ground: Even more than it [the earth] was already cursed for its iniquity, and also with this it continued to sin. — [from Gen. Rabbah 5:9; Mechilta Beshallach, Massechta d’Shirah , ch. 9] As stated above (1:11), the iniquity was its failure to produce trees with the taste of the fruit. |
|
ארור אתה מן האדמה: יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה, וגם בזו הוסיפה לחטוא: |
| which opened its mouth to take your brother’s blood, etc: And behold, I am adding to it a curse concerning you, that “it will not continue to give [you] its strength.” [In some editions, this is all one paragraph from “more than the ground.”] |
|
אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו': והנני מוסיף לה קללה לא תוסף תת כחה: |
|
| 12. When you till the soil, it will not continue to give its strength to you; you shall be a wanderer and an exile in the land." |
|
יב. כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ: |
| a wanderer and an exile: You have no permission to dwell in one place. — |
|
נע ונד: אין לך רשות לדור במקום אחד: |
|
| 13. And Cain said to the Lord, "Is my iniquity too great to bear? |
|
יג. וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְ־הֹוָ־ה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא: |
| Is my iniquity too great to bear: This is a question. You bear the upper worlds and the lower worlds, and my iniquity is impossible for You to bear?- [from Tanchuma Buber, Bereishith 25; Gen. Rabbah 22:11; Targum Jonathan and Yerusahlmi] |
|
גדול עוני מנשוא: בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון: |
|
| 14. Behold You have driven me today off the face of the earth, and I shall be hidden from before You, and I will be a wanderer and an exile in the land, and it will be that whoever finds me will kill me." |
|
יד. הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי: |
| 15. And the Lord said to him, "Therefore, whoever kills Cain, vengeance will be wrought upon him sevenfold," and the Lord placed a mark on Cain that no one who find him slay him. |
|
טו. וַיֹּאמֶר לוֹ יְ־הֹוָ־ה לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְ־הֹוָ־ה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ: |
| Therefore, whoever kills Cain…!: This is one of the verses that speak briefly and hint but do not [fully] explain.“Therefore, whoever kills Cain” is a threat. So shall be done to him, or such-and-such shall be his punishment, but it does not delineate his punishment. — [from Gen. Rabbah 22:12] |
|
לכן כל הורג קין: זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו. לכן כל הורג קין, לשון גערה, כה יעשה לו, כך וכך עונשו, ולא פירש עונשו: |
| vengeance will be wrought upon him sevenfold: I do not wish to wreak vengeance upon Cain now. At the end of seven generations, I will wreak My vengeance upon him, for Lemech, one of his grandchildren, will rise up and slay him. And the words שִׁבְעָתַיִם יֻקָם at the end of the verse, (after seven generations, vengeance will be wrought upon him)-refers to the avenging of Abel from Cain (Tan. Bereishith 11). This teaches that the beginning of the verse is an expression of a threat, that no creature should harm him. Similarly, (II Sam. 5:8): “And David said: Whoever smites the Jebusites and reaches the tower,” but it does not explain what would be done for him, but the verse spoke by hinting: [meaning] “Whoever smites the Jebusites and reaches the tower,” and reaches the gate and conquers it, “and the blind, etc.,” [meaning] and he will smite them too [i.e., the blind and the lame], because the blind and the lame said, “David shall not come into the midst of the house.” He who smites these, I will make into a chief and an officer. Here (II Sam.) he spoke briefly, but in I Chronicles (11:6), he explained [at length]: “He will become a chief and an officer.” |
|
שבעתים יקם: איני רוצה להנקם מקין עכשיו, לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתי ממנו שיעמוד למך מבני בניו ויהרגהו. וסוף המקרא שאמר שבעתים יוקם, והיא נקמת הבל מקין, הא למדנו שתחלת מקרא לשון גערה היא, שלא תהא בריה מזיקתו. וכיוצא בו (שמואל ב' ה ח) ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצנור ולא פירש מה יעשה לו, אבל דבר הכתוב ברמז כל מכה יבוסי ויגע בצנור, ויקרב אל השער ויכבשנו, ואת העורים וגו', וגם אותם יכה על אשר אמרו העור והפסח לא יבא דוד אל תוך הבית, המכה את אלו אני אעשנו ראש ושר, כאן קצר דבריו ובדברי הימים (א יא ו) פירש יהיה לראש ולשר: |
| and the Lord placed a mark on Cain: He engraved a letter of His Name on his forehead. [Other editions (of Rashi)]: Another explanation: |
|
וישם ה' לקין אות: חקק לו אות משמו במצחו: |
| whoever finds me will kill me: This refers to the cattle and the beasts, but there were yet no humans in existence whom he should fear, only his father and mother, and he did not fear that they would kill him. But he said, “Until now, my fear was upon all the beasts, as it is written (Gen. 9:2): ‘And your fear, etc.,’ but now, because of this iniquity, the beasts will not fear me, and they will kill me.” Immediately,“and the Lord gave Cain a sign.” He restored his fear upon everyone- [as in ed. Guadalajara, 1476]. |
|
כל מוצאי יהרגני: הבהמות והחיות, אבל בני אדם עדיין לא היו שיירא מהם רק אביו ואמו, ומהם לא היה ירא שיהרגוהו. אלא אמר עד עכשיו היה פחדתי על כל החיות כמו שנאמר ומוראכם וגו', ועכשיו בשביל עון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני, מיד וישם ה' לקין אות, החזיר מוראו על הכל: |
|
| 16. And Cain went forth from before the Lord, and he dwelt in the land of the wanderers, to the east of Eden. |
|
טז. וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְ־הֹוָ־ה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן: |
| And Cain went forth: He went out with humility, as if to deceive the Most High. — [from Gen. Rabbah 22:13] |
|
ויצא קין: יצא בהכנעה כגונב דעת העליונה: |
| in the land of the wanderers: Heb. בְּאֶרֶץנוֹד, in the land where all the exiles wander. |
|
בארץ נוד: בארץ שכל הגולים נדים שם: |
| to the east of Eden: There his father was exiled when he was driven out of the Garden of Eden, as it is said (3:24) “and He stationed at the east of the Garden of Eden, etc., to guard” the way of approach to the Garden, from which we can learn that Adam was there. And we find that the easterly direction always offers asylum for murderers, as it is said (Deut. 4:41): “Then Moses separated, etc.” [three cities of refuge]in the direction of the sunrise“ - [Mid. Devarim Rabbah, Lieberman, p.60; Tan. Buber ad loc.]. Another explanation: בְּאֶרֶץנוֹד means that wherever he went, the earth would quake beneath him, and the people would say,”Go away from him; this is the one who killed his brother" [Mid. Tan., Bereishith 9]. |
|
קדמת עדן: שם גלה אביו כשגורש מגן עדן, שנאמר (לעיל ג כד) וישכן מקדם לגן עדן, את שמירת דרך מבוא הגן, שיש ללמוד שהיה אדם שם. ומצינו רוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוצחים, שנאמר (דברים ד מא) אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש. דבר אחר בארץ נוד, כל מקום [שהיה הולך] היתה הארץ מזדעזעה תחתיו והבריות אומרות סורו מעליו, זהו שהרג את אחיו: |
|
| 17. And Cain knew his wife, and she conceived and bore Enoch, and he was building a city, and he called the city after the name of his son, Enoch. |
|
יז. וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ: |
| and he was: [i.e.,] Cain built a city, and he named the city in memory of his son Enoch. |
|
ויהי: קין בונה עיר ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך: |
|
| 18. And Irad was born to Enoch, and Irad begot Mehujael, and Mehijael begot Methushael, and Methushael begot Lemech. |
|
יח. וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ: |
| and Irad begot: Heb. יָלַד In some places, it says regarding the male הוֹלִיד, and in some places it says יָלַד, because the verb ילד can be used to express two meanings: the giving birth by the woman, nestre in Old French (na\'eetre in modern French), and the man’s begetting, anjandrer in Old French (engendrer in modern French.) When it says הוֹלִיד in the הִפְעִיל conjugation (causative), it speaks of the woman’s giving birth, i.e., so-and-so caused his wife to bear a son or a daughter. When it says יָלַד, it speaks of the man’s begetting, and that is anjandrer in Old French. |
|
ועירד ילד: יש מקום שהוא אומר בזכר הוליד ויש מקום שהוא אומר ילד, שהלידה משמשת שתי לשונות, לידת האשה ניישטר"א בלע"ז [ללדת], וזריעת תולדות האיש איניינדרי"ר בלע"ז [להוליד] כשהוא אומר הוליד בלשון הפעיל מדבר בלידת האשה, פלוני הוליד את אשתו בן או בת, וכשהוא אומר ילד מדבר בזריעת האיש: |
|
| 19. And Lemech took himself two wives; one was named Adah, and the other was named Zillah. |
|
יט. וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה: |
| And Lemech took himself two wives: It was not necessary to elaborate on all this, but it did so to teach us from the end of the section that the Holy One, blessed be He, kept His promise when He said, “vengeance will be wrought upon Cain sevenfold,” and Lemech arose after he had begotten sons and raised the seventh generation, and he slew Cain. This is what is meant by [Lemech’s statement] “for have I slain a man by my wounding, etc.” - [from sources quoted on verse 23] |
|
ויקח לו למך: לא היה לו לפרש כל זה, אלא ללמדנו מסוף הענין שקיים הקב"ה הבטחתו שאמר שבעתים יוקם קין, עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין, זהו שאמר (פסוק כג) כי איש הרגתי לפצעי וגו': |
| two wives: So was the custom of the generation of the Flood, one [wife] for propagation and one for marital relations. The one who was for marital relations would be given a potion of roots to drink, so that she should become sterile (in some editions, the following does not appear), and he would adorn her like a bride and feed her delicacies, but her companion was neglected and was mourning like a widow. This is what Job explained (24:21):“He feeds the barren woman who will not bear, but he does not adorn the widow.” [This is] as explained in the Aggadah of Chelek (Sanh. ch. 10) (not found in our edition, but in Gen. Rabbah 23:2). |
|
שתי נשים: כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (איוב כד כא) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, כמו שמפורש באגדת חלק: |
| Adah: She was the one for propagation, called so because she was despicable to him and removed from him. עָדָה is the Aramaic translation of סוּרָה, turn away. |
|
עדה: היא של פריה ורביה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו. עדה תרגום של סורה: |
| Zillah: She was the one for marital relations.[so named]because whe would always sit in his shadow.(בְּצִלוֹ) These are the words of Aggadah in Genesis Rabbah . |
|
צלה: היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד בצלו, דברי אגדה הם בבראשית רבה (כג ב): |
|
| 20. Now Adah bore Jabal; he was the father of those who dwell in tents and have cattle. |
|
כ. וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה: |
| the father of those who dwell in tents and have cattle: He was the first to pasture animals in uncultivated places and dwell in tents, one month here and one month here for the sake of his flocks. When the pasture in this place was depleted, he went and pitched his tent elsewhere (Targumim). According to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 23:3) he would build houses for idol worship as it is said (Ezek. 8:3)" The image of jealousy that provokes (God to) jealousy (הַקִנְאָה הַמַקְנֶה) and so did his brother grasp the flute and the lyre to sing to pagan deities.(Bereishith Rabbathi, p 49.) |
|
אבי יושב אהל ומקנה: הוא היה הראשון לרועי בהמות במדברות, ויושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום הזה הולך ותוקע אהלו במקום אחר. ומדרש אגדה בונה בתים לעבודה זרה, כמה דאת אמר (יחזקאל ח ג) סמל הקנאה המקנה, וכן (פסוק כא) אחיו תופש כנור ועוגב לזמר לעבודה זרה: |
|
| 21. And his brother's name was Jubal; he was the father of all who grasp a lyre and a flute. |
|
כא. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב: |
| 22. And Zillah she too bore Tubal cain, who sharpened all tools that cut copper and iron, and Tubal cain's sister was Na'amah. |
|
כב. וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה: |
| Tubal-cain: He refined the craft of Cain. Tubal is related to the word תַּבְלִין (spices). He “spiced” and“refined” Cain’s craft to make weapons for murderers- [from Gen. Rabbah 23:3]. |
|
תובל קין: תובל אומנתו של קין. תובל לשון תבלין, תיבל והתקין אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים: |
| who sharpened all tools that cut copper and iron: Heb. לטֵשׁ. He sharpened the tools [for working with] copper and iron, like (Job 16: 9):“sharpens יִלְטוֹשׁ his eyes upon me.” חֹרֵשׁ is not an expression of פּוֹעֶל (a noun) but an expression of פּוֹעֵל (a verb) because it is vowelized with a small “kamatz”,(i.e., a tzeireh] and the final syllable is accented, i.e., he sharpens and burnishes all implements of the craft of copper and iron. |
|
לוטש כל חרש נחשת וברזל: מחדד אומנות נחשת וברזל, כמו (איוב טז ט) ילטוש עיניו לי. חורש אינו לשון פועל אלא לשון פועל שהרי נקוד קמץ קטן. וטעמו למטה, כלומר מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נחשת וברזל: |
| Na’amah: She was Noah’s wife(Genesis Rabbah 23:3) |
|
נעמה: היא אשתו של נח: |
|
| 23. Now Lemech said to his wives, "Adah and Zillah, hearken to my voice; wives of Lemech, incline your ears to my words, for I have slain a man by wounding (him) and a child by bruising (him). |
|
כג. וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי: |
| hearken to my voice: For his wives separated from being intimate with him because he had slain Cain and Tubal-cain, his (Lemech’s) son. [The story was] that Lemech was blind, and Tubal-cain was leading him. He spotted Cain, who appeared to him as an animal, and he told his father to draw the bow, and he killed him. As soon as he learned that it was his grandfather Cain, he clapped his hands together [in anguish] and clapped his son between them and killed him. So his wives separated from him, and he attempted to appease them. |
|
שמען קולי: שהיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו, שהיה למך סומא ותובל קין מושכו, וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת, והרגו. וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן: |
| hearken to my voice: to hearken to me to agree to live with me, for was the man I killed, killed because of my wounding? Did I wound him intentionally, that the wound should be attributed to my name? And the child I killed, was he killed by my bruising, i.e., on account of my [intentional] bruising? This is a question. Did I not do it inadvertently and not intentionally? This is not my wound, and this is not my bruise. פֶּצַע is a wound inflicted by a sword or an arrow, machadure in Old French. |
|
שמען קולי: להשמע לי (לתשמיש), וכי איש אשר הרגתיו לפצעי הוא נהרג, וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי, וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג, כלומר על ידי חבורתי, בתמיה, והלא שוגג אני ולא מזיד, לא זהו פצעי ולא זהו חבורתי: |
|
| 24. If Cain shall be avenged sevenfold, then for Lemech it shall be seventy seven fold." |
|
כד. כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה: |
| If Cain be avenged sevenfold: Cain, who killed intentionally, was given an extension until seven generations. How much more should I, who have killed unintentionally, be given many times seven. |
|
כי שבעתים יוקם קין: קין שהרג מזיד נתלה לו עד שבעה דורות, אני שהרגתי שוגג לא כל שכן שיתלה לי שביעיות הרבה: |
| seventy-seven fold: Heb. שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה An expression meaning many sevens is used here. So did Rabbi Tanchuma explain it. [This does not appear in extant editions of Tanchuma, but in Yalkut Shim’oni it is quoted from Tanchuma]. In Midrash Genesis Rabbah (23:4): Lemech did not kill anyone, but his wives separated from him after they had fulfilled [the commandment of] propagation, because a decree had been issued to destroy Cain’s seed after seven generations. They said, “Why should we give birth in vain? Tomorrow, the Flood will come and inundate everything!” He answered them, “Have I slain a man for whom I should be wounded? Did I slay Abel, who was a man in stature and a child in years, that my seed should be annihilated for that iniquity? If Cain, who killed, was given an extension of seven generations, I, who did not slay- how much more so should I be given an extension of many sevens!” Now this is an absurd deduction from a minor to a major case, [because] if so, the Holy One, blessed be He, could not exact His debt nor fulfill His word. |
|
שבעים ושבעה: לשון רבוי שביעיות אחז לו. כך דרש רבי תנחומא (אות יא). ומדרש בראשית רבה (כג ד) לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה, לפי שנגזרה גזרה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות, אמרו מה אנו יולדות לבהלה, למחר המבול בא ושוטף את הכל. והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי, וכי אני הרגתי את הבל שהיה איש בקומה וילד בשנים, שיהא זרעי כלה באותו עון, ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות, אני שלא הרגתי לא כל שכן שיתלו לי שביעיות הרבה. וזהו קל וחומר של שטות, אם כן אין הקב"ה גובה את חובו ומקיים את דברו: |
|
| 25. And Adam knew his wife again, and she bore a son, and she named him Seth, for God has given me other seed, instead of Abel, for Cain slew him. |
|
כה. וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱ־לֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן: |
| And Adam knew, etc.: Lemech came to the first man (Adam) and complained about his wives. He (Adam) said to them, “Is it for you to be so strict concerning the decree of the Omnipresent? You perform your commandments, and He will do His.” They [the wives] said to him, “Correct yourself first. Haven’t you separated from your wife already 130 years since death was decreed because of you?” Immediately,“And Adam knew, etc.” What is the meaning of עוֹד [again]? This is to say that his desire [for Eve] was increased above his previous desire [Genesis Rabbah 23:4: 5]. See also Eruvin 18b. |
|
וידע אדם וגו': בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמר להן וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום, אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו. אמרו לו קשוט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך, מיד וידע אדם עוד וגו'. מהו עוד, ללמדך שנתוספה לו תאוה על תאותו: |
|
| 26. And to Seth also to him a son was born, and he named him Enosh; then it became common to call by the name of the Lord. |
|
כו. וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְ־הֹוָ־ה: |
| then it became common: Heb. הוּחַל, is an expression of חוּלִין profaneness: to name people and idols with the name of the Holy One, blessed be He, to make them idols and to call them deities. — [from Gen. Rabbah 23:7; Baraitha of 49 Methods, quoted in Yalkut Shimoni] |
|
אז הוחל: (לשון חולין) לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן עבודה זרה ולקרותן אלהות: |