| 1. And afterwards, Moses and Aaron came and said to Pharaoh, "So said the Lord God of Israel, 'Send out My people, and let them sacrifice to Me in the desert.' " |
|
א. וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְ־הֹוָ־ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר: |
| And afterwards, Moses and Aaron came: But the elders slipped away one by one from following Moses and Aaron, until they had all slipped away before they arrived at the palace. [They did so] because they were afraid to go, and at Sinai, He punished them, [as it is written:] “And Moses shall draw near alone, but they shall not draw near” (Exod. 24:2). He sent them back. — [from Exodus Rabbah 5:14; Tanchuma, Shemoth 24] |
|
ואחר באו משה ואהרן וגו': אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם (כד ב) ונגש משה לבדו והם לא יגשו, החזירם לאחוריהם: |
|
| 2. And Pharaoh said, "Who is the Lord that I should heed His voice to let Israel out? I do not know the Lord, neither will I let Israel out." |
|
ב. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְ־הֹוָ־ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְ־הֹוָ־ה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ: |
| 3. And they said, "The God of the Hebrews has happened upon us. Now let us go on a three day journey in the desert and sacrifice to the Lord our God, lest He strike us with a plague or with the sword." |
|
ג. וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי־הֹוָ־ה אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב: |
| lest He strike us: Heb. פֶּן יִפְגָעֵנוּ. They should have said, “ פֶּן יִפְגָעֲ, lest He strike you,” but they imparted honor to the throne [and out of respect said this]. The word פְּגִיעָה denotes a fatal encounter. — [from Tanchuma, Va’era 2] |
|
פן יפגענו: פן יפגעך היו צריכים לומר, אלא שחלקו כבוד למלכות. פגיעה זו לשון מקרה מות היא: |
|
| 4. But the king of Egypt said to them, "Why, Moses and Aaron, do you disturb the people from their work? Go to your own labors." |
|
ד. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם: |
| do you disturb the people from their work: Heb. ךְתַּפְרִיעוּ, [meaning] you separate [them] and take them away from their work, because they listen to you and expect to rest from their work. Similarly, “Avoid it (פְּרָעֵהוּ), do not pass through it” (Prov. 4:15); [i.e.,] distance it. Similarly, “And you have avoided (וַךְתִּפְרְעוּ) all my advice” (Prov. 1: 25); “that it was (פָרֻעַ) ” (Exod. 32:25), [i.e.,] distanced and despised. |
|
תפריעו את העם ממעשיו: תבדילו ותרחיקו אותם ממלאכתם, ששומעין לכם וסבורים לנוח מן המלאכה. וכן (משלי ד טו) פרעהו אל תעבר בו, רחקהו. וכן (שם א כה) ותפרעו כל עצתי, (שמות לב כה) כי פרוע הוא, נרחק ונתעב: |
| Go to your own labors: “Go to your work that you have to do in your houses.” But [he could not have been referring to the Egyptian bondage, because Moses and Aaron were from the tribe of Levi and] the labor of the Egyptian bondage was not incumbent upon the tribe of Levi. You should know [that this is true] for behold, Moses and Aaron were coming and going without permission. — [from Tanchuma, Va’era 6; Tanchuma Buber, Va’era 4] |
|
לכו לסבלתיכם: לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם. אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי, ותדע לך שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות: |
|
| 5. And Pharaoh said, "Behold, now the people of the land are many, and you are stopping them from their labors." |
|
ה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם: |
| Behold, now the people of the land are many: Those who are required to work, and you stop them from their labors. This is a great loss. |
|
הן רבים עתה עם הארץ: שהעבודה מוטלת עליהם ואתם משביתים אותם מסבלותם, הפסד גדול הוא זה: |
|
| 6. So, on that day, Pharaoh commanded the taskmasters of the people and their officers, saying, |
|
ו. וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר: |
| the taskmasters: They were Egyptians, and the officers were Israelites. The taskmaster was appointed over many officers, and the officer was appointed to drive the workers. |
|
הנגשים: מצריים היו, והשוטרים היו ישראלים, הנוגש ממונה על כמה שוטרים, והשוטר ממונה לרדות בעושי המלאכה: |
|
| 7. "You shall not continue to give stubble to the people to make the bricks like yesterday and the day before yesterday. Let them go and gather stubble for themselves. |
|
ז. לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן: |
| stubble: Heb. ךְתֶּבֶן, estoble in Old French. They would knead it with the clay. |
|
תבן: אשטובל"א [קש] היו גובלין אותו עם הטיט: |
| bricks: Heb. לְּבֵנִים, tivles in Old French, [tuiles in modern French, tiles] made from clay and dried in the sun; some people fire them in a kiln. |
|
לבנים: טיולי"ש בלעז [רעפים] שעושים מטיט ומייבשין אותן בחמה, ויש ששורפין אותן בכבשן: |
| like yesterday and the day before yesterday: As you have been doing until now. |
|
כתמול שלשם: כאשר הייתם עושים עד הנה: |
| and gather: Heb. וְקשְׁשׁוּ, and they shall gather. |
|
וקששו: ולקטו: |
|
| 8. But the number of bricks they have been making yesterday and the day before yesterday you shall impose upon them; you shall not reduce it, for they are lax. Therefore they cry out, saying, 'Let us go and sacrifice to our God.' |
|
ח. וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ: |
| But the number of bricks: The sum of the number of bricks which each one made daily when they were given stubble, that sum you shall levy upon them now too, in order that the labor may fall heavy upon them. |
|
ואת מתכנת הלבנים: סכום חשבון הלבנים שהיה כל אחד עושה ליום כשהיה התבן נתן להם, אותו סכום תשימו עליהם גם עתה, למען תכבד העבודה עליהם: |
| for they are lax: from the work. Therefore, their hearts turn to idleness, and they cry out, saying, “Let us go, etc.” [The words], מַתְכֹּנֶת [and] וְתֹכֶן לְבֵנִים (verse 18) [mean the number of bricks, as in] “and to Him are deeds counted (נִתְפְּנוּ ” (I Sam. 2:3); “and the counted (הַמְתֻכָּן) money” (II Kings 12:12). All are terms denoting a quantity. |
|
כי נרפים: מן העבודה הם, לכך לבם פונה אל הבטלה וצועקים לאמר נלכה וגו': |
| lax: Heb. נִרְפִּים The work is neglected in their hands and abandoned by them, and they are withdrawing themselves from it, retres in Old French, [meaning] withdrawn, removed. |
|
מתכנת: ותוכן לבנים (פסוק יט), ולו נתכנו עלילות (שמואל א' ב ג), את הכסף המתוכן (מלכים ב' יב יב), כולם לשון חשבון הם: |
|
| 9. Let the labor fall heavy upon the men and let them work at it, and let them not talk about false matters." |
|
ט. תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר: |
| and let them not talk about false matters: Heb. וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר. Let them not constantly think and talk about matters of no substance, saying, “Let us go, let us sacrifice.” Similar to it is, “and I shall constantly engage (וְאֶשְׁעָה) in Your statutes” (Ps. 119:117). “For an example and for a byword (וְלִשְׁנִינָה)” (Deut. 28:37) is rendered [by Onkelos] as וּלְשׁוֹעִין. “And [the servant] told” (Gen. 24:66) is rendered וְאִשְׁךְתָּעֵי. It is, however, impossible to say that יִשְׁעוּ is [related to the] expression of “and the Lord turned (וַיִשַׁע) to Abel” (Gen. 424); “But to Cain and to his offering He did not turn (לֹא שָׁעָה) ” (Gen. 4:5); and to explain אַַַַַל יִשְׁעוּ as “and let them not turn.” If this were the case, Scripture should have written: וְאַל יִשְׁעוּ אֶל דִבְרֵי שָׁקֶר or שָׁקֶר לְדִבְרֵי, for that is the construction in all similar cases, e.g., “and shall turn (יִשְׁעֶה) to (עַל) His Maker" (Isa. 17:7); "and he shall not turn (וְלֹא יִשְׁעֶה) to (אֶל) the altars” (Isa. 17:8); “and they did not turn (וְלֹא ֹשָעו) to (עַל) the Holy One of Israel” (Isa. 31:1). I have not found the prefix “beth” immediately following them; after an expression of speech, however, concerning one who is engaged in speaking of a matter, the prefix “beth” is appropriate, e. g., “who talk about you (בְּ)” ; (Ezek. 33:30); “Miriam and Aaron talked about Moses (בְּמשֶׁה) ” (Num. 12: 1); “the angel who spoke with me (בִּי) ” (Zech. 4:1); “to speak of them (בָּם)” (Deut. 11:19); “And I shall speak of Your testimonies (בְעֵדֹתֶי) ” (Ps. 119:46). Here too, אַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר means: Let them not engage in speaking of words of vanity and nonsense. |
|
ואל ישעו בדברי שקר: ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח לאמר נלכה נזבחה. ודומה לו (תהילים קיט קיז) ואשעה בחקיך תמיד, (דברים כח לז) למשל ולשנינה, מתרגמינן ולשועין, (בראשית כד סו) ויספר ואשתעי. ואי אפשר לומר ישעו לשון (בראשית ד ד) וישע ה' אל הבל וגו', (שם ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ולפרש אל ישעו אל יפנו, שאם כן היה לו לכתוב ואל ישעו אל דברי שקר או לדברי שקר, כי כן גזרת כולם (ישעי' יז ז) ישעה האדם על עושהו, (שם לא א) ולא שעו על קדוש ישראל, (שם יז ח) ולא ישעה אל המזבחות, ולא מצאתי שמוש של בי"ת סמוכה לאחריהם, אבל אחר לשון דבור, במתעסק לדבר בדבר נופל לשון שמוש בי"ת, כגון (יחזקאל לג ל) הנדברים בך, (במדבר יב א) ותדבר מרים ואהרן במשה, (זכריה ד א) המלאך הדובר בי, (דברים יא יט) לדבר בם, (תהילים קיט מו) ואדברה בעדותיך, אף כאן אל ישעו בדברי שקר אל יהיו נדברים בדברי שוא והבאי: |
|
| 10. So the taskmasters of the people and their officers came out and spoke to the people, saying, "So said Pharaoh, 'I am not giving you stubble. |
|
י. וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן: |
| 11. You go take for yourselves stubble from wherever you find [it], because nothing will be reduced from your work.' " |
|
יא. אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר: |
| You go take for yourselves stubble: And you must go with alacrity. |
|
אתם לכו קחו לכם תבן: וצריכים אתם לילך בזריזות: |
| because nothing will be reduced from your work: from the entire amount of bricks that you were making daily, when you were given stubble prepared from the king’s house. |
|
כי אין נגרע מעבדתכם דבר: מכל סכום לבנים שהייתם עושים ליום בהיות התבן ניתן לכם מזומן מבית המלך: |
|
| 12. So the people scattered throughout the entire land of Egypt, to gather a gleaning for stubble. |
|
יב. וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן: |
| to gather a gleaning for stubble: Heb. לְקשֵׁשׁ קַֹש, to gather a gathering, to collect a collection for the stubble [needed] for the clay. |
|
לקשש קש לתבן: לאסוף אסיפה, ללקוט לקט לצורך תבן הטיט: |
| a gleaning: Heb., קַֹש an expression of collecting. Since it is a substance that scatters and requires collecting, it is called קַֹש in other places [also]. |
|
קש לקשש קש לתבן: לשון לקוט. על שם שדבר המתפזר הוא וצריך לקוששו, קרוי קש בשאר מקומות. |
|
| 13. And the taskmasters were pressing [them], saying, "Finish your work, the requirement of each day in its day, just as when there was stubble." |
|
יג. וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן: |
| were pressing [them]: Heb אָצִים, pressing-[from Targumim] |
|
אצים: דוחקים: |
| the requirement of each day in its day: The quota of each day complete in its [i.e., on the same day, as you did when the stubble was prepared. — [from Onkelos] |
|
דבר יום ביומו: חשבון של כל יום כלו ביומו, כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן: |
|
| 14. And the officers of the children of Israel whom Pharaoh's taskmasters had appointed over them were beaten, saying, "Why have you not completed your quota to make bricks like the day before yesterday, neither yesterday nor today?" |
|
יד. וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם: |
| And the officers of the children of Israel… were beaten: The officers were Israelites, and they had pity on their fellows, [and did] not press them. They would turn the bricks over to the taskmasters, who were Egyptians, and when something was missing form the [required] amount, they [the Egyptians] would flog them [the officers] because they did not press the workers. Therefore those officers merited to become the Sanhedrin, and some of the spirit that was upon Moses was taken and placed upon them, as it is said: “Gather to Me seventy men of the elders of Israel” (Num. 11:16), of those about whom you know the good that they did in Egypt, “that they are the elders of the people and its officers” (ibid.). — [from Tanchuma, Beha’alothecha 13 and Sifrei, Beha’alothecha 92] |
|
ויכו שטרי בני ישראל: השוטרים ישראלים היו וחסים על חבריהם מלדחקם, וכשהיו משלימים הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה, לפיכך זכו אותם שוטרים להיות סנהדרין, ונאצל מן הרוח אשר על משה, והושם עליהם, שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת, מאותן שידעת הטובה שעשו במצרים, כי הם זקני העם ושוטריו: |
| And the officers of the children of Israel… were beaten: [I. e.,] those whom Pharaoh’s taskmasters had appointed as officers over them-saying, “Why, etc.” Why were they beaten? Because they [the Egyptian taskmasters] said to them [the officers], “Why have you not completed either yesterday or today the fixed quota set upon you to make bricks, as [you did] the ‘third yesterday’?” This is the day before yesterday, which was when they had been given stubble. |
|
ויכו שטרי בני ישראל: אשר שמו נוגשי פרעה אותם לשוטרים עליהם לאמר מדוע וגו'. למה ויכו, שהיו אומרים להם מדוע לא כליתם גם תמול גם היום חק הקצוב עליכם ללבון כתמול השלישי שהוא יום שלפני אתמול, והוא היה בהיות התבן נתן להם: |
| were beaten: Heb. וַיֻכּוּ They were the object of an action. [The word is in the “hoph’al” conjugation, the recipient of the “hiph’il.”] They were beaten by others; the taskmasters beat them. |
|
ויכו: לשון ויופעלו, הוכו מיד אחרים, הנוגשים הכום: |
|
| 15. So the officers of the children of Israel came and cried out to Pharaoh, saying, "Why do you do this to your servants? |
|
טו. וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ: |
| 16. Stubble is not given to your servants, but they tell us, 'Make bricks,' and behold, your servants are beaten, and your people are sinning." |
|
טז. תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ: |
| but they tell us, ‘Make bricks’: The taskmasters [tell us]: “Make bricks, as many as the original number.” |
|
ולבנים אמרים לנו עשו: כמנין הראשון: |
| and your people are sinning: Heb. וְחָטָאתעַמֶ. If it were vowelized with a “pattach” (חַטָאת), I would say that it is connected, [i.e., in the construct state, and so it means:] and this thing is the sin of your people. However, since it is [vowelized with] a “kamatz” (חָטָאת), it is a noun [in the absolute state], and this is its meaning: and this thing brings sin upon your people, as if it were written: לְעַמֶ וְחַָטָאת, like “when they came to Beth-lehem (בֵּיתלָחֶם) ” (Ruth 1:19), which is the equivalent of לְבֵיתלָחֶם, and similarly with many [others]. |
|
וחטאת עמך: אלו היה נקוד פת"ח הייתי אומר שהוא דבוק, ודבר זה חטאת עמך הוא, עכשיו שהוא קמ"ץ, שם דבר הוא. וכך פירושו ודבר זה מביא חטאת על עמך, כאלו כתוב וחטאת לעמך, כמו (רות א יט) כבאנה בית לחם, שהוא כמו לבית לחם וכן הרבה: |
|
| 17. But he said, "You are lax, just lax. Therefore, you say, 'Let us go, let us sacrifice to the Lord.' |
|
יז. וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַי־הֹוָ־ה: |
| 18. And now, go and work, but you will not be given stubble. Nevertheless, the [same] number of bricks you must give." |
|
יח. וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ: |
| Nevertheless the [same] number of bricks: Heb. וְתֹכֶן לְבֵנִים, the count of the bricks, and similarly, " הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן, the counted money” (II Kings 12:12), as is stated in that section, “and packed and counted the money” (II Kings 12:11). — [from Onkelos] |
|
ותכן לבנים: חשבון הלבנים, וכן (מלכים ב יב יב) את הכסף המתוכן, המנוי, כמו שאמר בענין (שם יא) ויצורו וימנו את הכסף: |
|
| 19. The officers of the children of Israel saw them in distress, saying, "Do not reduce [the number] of your bricks, the requirement of each day in its day." |
|
יט. וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: |
| The officers of the children of Israel saw: their fellows who were driven by them. |
|
ויראו שטרי בני ישראל: את חבריהם הנרדים על ידם: |
| in distress: They saw them in the distress and trouble that befell them when they had to make the work heavy upon them, saying, “Do not reduce, etc.” |
|
ברע: ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לאמר לא תגרעו וגו': |
|
| 20. They met Moses and Aaron standing before them when they came out from Pharaoh's presence. |
|
כ. וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה: |
| They met: Men of Israel [met] Moses and Aaron, etc. Our Rabbis expounded: Every [instance of] נִצִים, quarreling, and נִ צָּבִים, standing, is a reference to Dathan and Abiram, about whom it is said: “came out and stood upright” (Num. 16:27). — [from Ned. 64b] |
|
ויפגעו: אנשים מישראל את משה ואת אהרן וגו'. ורבותינו דרשו כל נצים ונצבים דתן ואבירם היו, שנאמר בהם יצאו נצבים: |
|
| 21. And they said to them, "May the Lord look upon you and judge, for you have brought us into foul odor in the eyes of Pharaoh and in the eyes of his servants, to place a sword into their hand[s] to kill us." |
|
כא. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְ־הֹוָ־ה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ: |
| 22. So Moses returned to the Lord and said, "O Lord! Why have You harmed this people? Why have You sent me? |
|
כב. וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְ־הֹוָ־ה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: |
| Why have You harmed this people?: And if You ask, “What is it to you?” [I answer,] “I am complaining that You have sent me.” -[from Tanchuma, Va’era 6] |
|
למה הרעתה לעם הזה: ואם תאמר מה איכפת לך, קובל אני על ששלחתני: |
|
| 23. Since I have come to Pharaoh to speak in Your name, he has harmed this people, and You have not saved Your people." |
|
כג. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: |
| he has harmed this people: Heb. הֵרַע, a causative expression. He brought much harm upon them, and the targum renders: אַבְאֵשׁ |
|
הרע: לשון הפעיל הוא, הרבה רעה עליהם. ותרגומו אבאיש: |