| 1. The Lord spoke to Moses and to Aaron in the land of Egypt, saying, |
|
א. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: |
| The Lord spoke to Moses and to Aaron: Since Aaron had worked and toiled with miracles just like Moses, He accorded him this honor at the first commandment by including him with Moses in [His] speech. — [from Tanchuma Buber, Bo 8; Mechilta] In early editions of Rashi, this paragraph is part of the above paragraph, the comment on 11:10. Indeed, that is how it appears in Tanchuma Buber. |
|
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן: בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה, חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה שכללו עם משה בדבור: |
| in the land of Egypt: [I.e.,] outside the city. Or perhaps it means only within the city? Therefore, Scripture states: “When I leave the city, [I will spread my hands to the Lord]” (Exod. 9:29). Now, if [even a] prayer, which is of minor importance, he [Moses] did not pray within the city, a divine communication, which is of major importance, how much more so [would God not deliver it to Moses within the city]? Indeed, why did He not speak with him within the city? Because it was full of idols. — [from Mechilta] |
|
בארץ מצרים: חוץ לכרך, או אינו אלא בתוך הכרך תלמוד לומר (לעיל ט כט) כצאתי את העיר וגו', ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך דבור חמור לא כל שכן, ומפני מה לא נדבר עמו בתוך הכרך, לפי שהיתה מלאה גלולים: |
|
| 2. This month shall be to you the head of the months; to you it shall be the first of the months of the year. |
|
ב. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: |
| This month: Heb. הַחֹדֶשׁ הַזֶה, lit., this renewal. He [God] showed him [Moses] the moon in its renewal and said to him, “When the moon renews itself, you will have a new month” (Mechilta). Nevertheless, [despite this rendering,] a biblical verse does not lose its simple meaning (Shab. 63a). Concerning the month of Nissan, He said to him, “This shall be the first of the order of the number of the months, so Iyar shall be called the second [month], and Sivan the third [month].” |
|
החדש הזה: הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי: |
| This: Moses found difficulty [determining] the [precise moment of the] renewal of the moon, in what size it should appear before it is fit for sanctification. So He showed him with His finger the moon in the sky and said to him, “You must see a moon like this and sanctify [the month].” Now how did He show it to him? Did He not speak to him only by day, as it says: “Now it came to pass on the day that the Lord spoke” (Exod. 6:28); “on the day He commanded” (Lev. 7:38); “from the day that the Lord commanded and on” (Num. 15:23) ? Rather, just before sunset, this chapter was said to him, and He showed him [the moon] when it became dark. — [from Mechilta] |
|
הזה: נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש. וכיצד הראהו, והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום, שנאמר (שמות ו כח) ויהי ביום דבר ה', (ויקרא ז לח) ביום צותו, (במדבר טו כג) מן היום אשר צוה ה' והלאה, אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו, והראהו עם חשכה: |
|
| 3. Speak to the entire community of Israel, saying, "On the tenth of this month, let each one take a lamb for each parental home, a lamb for each household. |
|
ג. דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: |
| Speak to the entire community: Heb. דַּבְּרוּ, [the plural form]. Now did Aaron speak? Was it not already stated [to Moses]: “You shall speak” (Exod. 7: 2) “and you speak to the children of Israel, saying” (Exod. 31:13)]? But they [Moses and Aaron] would show respect to each other and say to each other, “Teach me [what to say],” and the speech would emanate from between them [and it would sound] as if they both were speaking. — [from Mechilta] |
|
דברו אל כל עדת: וכי אהרן מדבר והלא כבר נאמר (שמות ז ב) אתה תדבר, אלא חולקין כבוד זה לזה ואומרים זה לזה למדני, והדבור יוצא מבין שניהם, כאלו שניהם מדברים: |
| to the entire community of Israel, saying, “On the tenth of… month” -: Speak today on Rosh Chodesh [the New Moon] that they should take it [the lamb] on the tenth of the month. — [From Mechilta] |
|
אל כל עדת ישראל וגו' בעשר לחדש: דברו היום בראש חודש שיקחוהו בעשור לחודש: |
| this: The Passover sacrifice of Egypt had to be taken on the tenth, but not the Passover sacrifice of later generations. — [from Mechilta, Pes. 96a] |
|
הזה: פסח מצרים מקחו בעשור, ולא פסח דורות: |
| a lamb for each parental home: [I.e., a lamb] for one family. If [the family members] were numerous, I would think that one lamb would suffice for all of them. Therefore, the Torah says: “a lamb for a household.” -[from Mechilta] |
|
שה לבית אבת: למשפחה אחת, הרי שהיו מרובין יכול שה אחד לכולן, תלמוד לומר שה לבית: |
|
| 4. But if the household is too small for a lamb, then he and his neighbor who is nearest to his house shall take [one] according to the number of people, each one according to one's ability to eat, shall you be counted for the lamb. |
|
ד. וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה: |
| But if the household is too small for a lamb: And if they are too few to have one lamb, for they cannot eat it [all], and it will become left over (see verse 10), “then he and his neighbor… shall take.” This is the apparent meaning according to its simple interpretation. There is, however, also a midrashic interpretation, [namely that this verse comes] to teach us that after they were counted on it, [i.e., after they registered for a certain lamb,] they may diminish their number and withdraw from it and be counted on another lamb. If, however, they wish to withdraw and diminish their number, [they must do it] מִהְיוֹתמִשֶׂה [lit., from the being of the lamb]. They must diminish their number while the lamb still exists, while it is still alive, and not after it has been slaughtered. — [from Mechilta, Pes. 98a] according to the number of-Heb. בְּמִכְסַת, amount, and so “the amount of (מִכְסַת) your valuation: (Lev. 27:23). |
|
ואם ימעט הבית מהיות משה: ואם יהיו מועטין מהיות משה אחד שאין יכולין לאכלו ויבא לידי נותר, ולקח הוא ושכנו וגו' זהו משמעו לפי פשוטו. ועוד יש בו מדרש ללמד שאחר שנמנו עליו יכולין להתמעט ולמשוך ידיהם הימנו ולהמנות על שה אחר, אך אם באו למשוך ידיהם ולהתמעט מהיות משה, יתמעטו בעוד השה קיים בהיותו בחיים, ולא משנשחט: |
| according to one’s ability to eat: [This indicates that only] one who is fit to eat-which excludes the sick and aged-who cannot eat an olive-sized portion [can be counted among the group for whom the sacrifice is killed]. — [from Mechilta] |
|
במכסת: חשבון וכן (ויקרא כז כג) מכסת הערכך: |
| shall you be counted: Heb. תָּכֹסוּ [Onkelos renders:] תִּתְמְנוּן, you shall be counted. |
|
לפי אכלו: הראוי לאכילה פרט לחולה וזקן שאינן יכולין לאכול כזית: |
|
| 5. You shall have a perfect male lamb in its [first] year; you may take it either from the sheep or from the goats. |
|
ה. שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: |
| perfect: without a blemish. — [from Mechilta] |
|
תמים: בלא מום: |
| in its [first] year: Heb. בֶּן-שָׁנָה For its entire first year it is called בֶּן-שָׁנָה, meaning that it was born during this year. — [from Mechilta] |
|
בן שנה: כל שנתו קרוי בן שנה כלומר שנולד בשנה זו: |
| either from the sheep or from the goats: Either from this [species] or from that [species], for a goat is also called שֶׂה, as it is written: “and a kid (שֶׂה עִזִים)” (Deut. 14:4). — [from Mechilta] |
|
מן הכבשים ומן העזים: או מזה או מזה שאף עז קרויה שה, שנאמר (דברים יד ד) ושה עזים: |
|
| 6. And you shall keep it for inspection until the fourteenth day of this month, and the entire congregation of the community of Israel shall slaughter it in the afternoon. |
|
ו. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: |
| And you shall keep it for inspection: Heb. לְמִשְׁמֶרֶת. This is an expression of inspection, that it [the animal] requires an inspection for a blemish four days before its slaughter. Now why was it [the designated animal] to be taken four days before its slaughter, something not required in the Passover sacrifice of later generations? Rabbi Mathia the son of Charash used to say [in response]: Behold He [God] says: “And I passed by you and saw you, and behold your time was the time of love” (Ezek. 16:8). The [time for the fulfillment of the] oath that I swore to Abraham that I would redeem his children has arrived. But they [the Children of Israel] had no commandments in their hands with which to occupy themselves in order that they be redeemed, as it is said: “but you were naked and bare” (Ezek. 16:7). So He gave them two mitzvoth, the blood of the Passover and the blood of the circumcision. They circumcised themselves on that night, as it is said: “downtrodden with your blood (בְּדָמָיִ) ” (ibid., verse 6), with the two [types of] blood. He [God] states also: “You, too-with the blood of your covenant I have freed your prisoners from a pit in which there was no water” (Zech. 9:11). Moreover, they [the Israelites] were passionately fond of idolatry. [Moses] said to them, “Withdraw and take for yourselves” (Exod. 12:21). [He meant:] withdraw from idolatry and take for yourselves sheep for the mitzvah. — [from Mechilta, here and on verse 21] Note that on verse 21, Rashi explains that differently. |
|
והיה לכם למשמרת: זה לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה, ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות, היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז ח) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר (שם ז) ואת ערום ועריה, ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר (שם ו) מתבוססת בדמיך, בשני דמים, ואומר (זכרי' ט יא). גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם (פסוק כא) משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה: |
| shall slaughter it: Now do they all slaughter [it]? Rather, from here we can deduce that a person’s agent is like himself. — [from Mechilta, Kid. 41b] [Therefore, it is considered as if all the Israelites slaughtered the sacrifice.] |
|
ושחטו אתו וגו': וכי כולן שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו: |
| the entire congregation of the community of Israel: [This means] the congregation, the community, and Israel. From here, they [the Rabbis] said: The communal Passover sacrifices are slaughtered in three [distinct] groups, one after the other. [Once] the first group entered, the doors of the Temple court were locked [until the group finished; they were followed by the second group, etc.,] as is stated in Pesachim (64b). |
|
קהל עדת ישראל: קהל ועדה וישראל. מכאן אמרו, פסחי צבור נשחטין בשלש כתות זו אחר זו, נכנסה כת ראשונה ננעלו דלתות העזרה וכו', כדאיתא בפסחים (דף סד א): |
| in the afternoon: Heb. בֵּין הָעַרְבָּיִם From six hours [after sunrise] and onward is called בֵּין הָעַרְבַּיִם, literally, between the two evenings, for the sun is inclined toward the place where it sets to become darkened. It seems to me that the expression בֵּין הָעַרְבַּיִם denotes those hours between the darkening of the day and the darkening of the night. The darkening of the day is at the beginning of the seventh hour, when the shadows of evening decline, and the darkening of the night at the beginning of the night. עֶרֶב is an expression of evening and darkness, like “all joy is darkened (וְעָרְבָה) ” (Isa. 24:11). — [from Mechilta] |
|
בין הערבים: משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים, שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב. ולשון בין הערבים נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה, עריבת היום בתחלת שבע שעות מכי ינטו צללי ערב (ירמיהו ו ד), ועריבת הלילה בתחילת הלילה. ערב לשון נשף וחשך, כמו (ישעיהו כד יא) ערבה כל שמחה: |
|
| 7. And they shall take [some] of the blood and put it on the two doorposts and on the lintel, on the houses in which they will eat it. |
|
ז. וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: |
| And they shall take [some] of the blood: This is the receiving of the blood [from the animal’s neck immediately after the slaughtering]. I would think that it was to be received in the hand. Therefore, Scripture says: “that is in the basin” (below, verse 22), [specifying that the blood is to be received in a vessel]. — [from Mechilta] |
|
ולקחו מן הדם: זו קבלת הדם. יכול ביד, תלמוד לומר (פסוק כב) אשר בסף: |
| the… door posts: They are the upright posts, one from this side of the entrance and one from that side. — [from Kid. 22b] |
|
המזוזת: הם הזקופות אחת מכאן לפתח ואחת מכאן: |
| the lintel: Heb. הַמַשְׁקוֹף. That is the upper [beam], against which the door strikes (שׁוֹקֵף) when it is being closed, lintel in Old French. The term שְׁקִיפָה means striking, like [in the phrase] “the sound of a rattling leaf” (Lev. 26:36), [which Onkelos renders:] טַרְפָּא דְֹּשָקִיף, “bruise” (Exod. 21:25), [which Onkelos renders:] מַשְׁקוֹפֵי. — [based on Jonathan] |
|
המשקוף: הוא העליון שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו לינט"ר בלעז [משקוף] ולשון שקיפה חבטה, כמו (ויקרא כו לו) קול עלה נדף, טרפא דשקיף, (שמות כא כה) חבורה משקופי: |
| on the houses in which they will eat it: But not on the lintel and the doorposts of a house [used] for [storing] straw or a house [used] for cattle, in which nobody lives. — [based on Mechilta] |
|
על הבתים אשר יאכלו אתו בהם: ולא על משקוף ומזוזות שבבית התבן ובבית הבקר, שאין דרין בתוכו: |
|
| 8. And on this night, they shall eat the flesh, roasted over the fire, and unleavened cakes; with bitter herbs they shall eat it. |
|
ח. וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: |
| the flesh: but not sinews or bones. — [from Mechilta] |
|
את הבשר: ולא גידים ועצמות: |
| and unleavened cakes; with bitter herbs: Every bitter herb is called מָרוֹר, and He commanded them to eat bitters in commemoration of “And they embittered their lives” (Exod. 1:14). — [from Pes. 39a, 116b] |
|
על מררים: כל עשב מר נקרא מרור. וציום לאכול מרור זכר לוימררו את חייהם (שמות א יד): |
|
| 9. You shall not eat it rare or boiled in water, except roasted over the fire its head with its legs and with its innards. |
|
ט. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ: |
| You shall not eat it rare: Heb. נָא Something not roasted sufficiently is called נָא in Arabic. |
|
אל תאכלו ממנו נא: שאינו צלוי כל צורכו קוראו נא בלשון ערבי: |
| or boiled: All this is included in the prohibition of You shall not eat it. — [from Pes. 41b] |
|
ובשל מבשל: כל זה באזהרת אל תאכלו: |
| in water: How do we know that [it is also prohibited to cook it] in other liquids? Therefore, Scripture states: וּבָשֵׁל מְבֻשָׁל, [meaning boiled] in any manner. — [from Pes. 41a] |
|
במים: מנין לשאר משקין, תלמוד לומר ובשל מבושל מכל מקום: |
| except roasted over the fire: Above (verse 8), He decreed upon it [the animal sacrifice] with a positive commandment, and here He added to it a negative [commandment]: “You shall not eat it except roasted over the fire.” -[from Pes. 41b] |
|
כי אם צלי אש: למעלה גזר עליו במצות עשה וכאן הוסיף עליו לא תעשה אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש: |
| its head with its legs: One should roast it completely as one, with its head and with its legs and with its innards, and one must place its intestines inside it after they have been rinsed (Pes. 74a). The expression עַל כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ is similar to the expression “with their hosts (עַל-צִבְאֹתָם) ” (Exod. 6:26), [which is] like בְּצִבְאֹתָם, as they are, this too means [they should roast the animal] as it is, all its flesh complete. |
|
ראשו על כרעיו: צולהו כולו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו, ובני מעיו נותן לתוכו אחר הדחתן. ולשון על כרעיו ועל קרבו כלשון (שמות ו כו) על צבאותם, כמו בצבאותם, כמות שהן, אף זה כמות שהוא, כל בשרו משלם: |
|
| 10. And you shall not leave over any of it until morning, and whatever is left over of it until morning, you shall burn in fire. |
|
י. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ: |
| and whatever is left over of it until morning-: What is the meaning of “until morning” a second time? [This implies] adding one morning to another morning, for morning starts with sunrise, and this verse is here to make it [the prohibition] earlier, [i.e.,] that it is forbidden to eat it [the leftover flesh] from dawn. This is according to its apparent meaning. Another midrashic interpretation is that this teaches that it may not be burnt on Yom Tov but on the next day, and this is how it is to be interpreted: and what is left over from it on the first morning you shall wait until the second morning and burn it. — [from Shab. 24b] |
|
והנתר ממנו עד בקר: מה תלמוד לומר עד בקר פעם שניה, ליתן בקר על בקר, שהבקר משמעו משעת הנץ החמה, ובא הכתוב להקדים שאסור באכילה מעלות השחר, זהו לפי משמעו. ועוד מדרש אחר למד שאינו נשרף ביום טוב אלא ממחרת. וכך תדרשנו והנותר ממנו בבקר ראשון עד בקר שני תעמוד ותשרפנו: |
|
| 11. And this is how you shall eat it: your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand; and you shall eat it in haste it is a Passover sacrifice to the Lord. |
|
יא. וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַי־הֹוָ־ה: |
| your loins girded: Ready for the way [i.e., for travel]. — [from Mechilta] |
|
מתניכם חגרים: מזומנים לדרך: |
| in haste: Heb. בְּחִפָּזוֹן, a term denoting haste and speed, like “and David was hastening (נֶחְפָז) ” (I Sam. 23:26); that the Arameans had cast off in their haste (בְּחָפְזָם) (II Kings 7:15). — [from Onkelos] |
|
בחפזון: לשון בהלה ומהירות, כמו (שמואל א' כג כו) ויהי דוד נחפז ללכת, (מלכים ב' ז טו) אשר השליכו ארם בחפזם: |
| it is a Passover sacrifice to the Lord: Heb. פֶּסַח. The sacrifice is called פֶּסַח because of the skipping and the jumping over, which the Holy One, blessed be He, skipped over the Israelites’ houses that were between the Egyptians houses. He jumped from one Egyptian to another Egyptian, and the Israelite in between was saved. [“To the Lord” thus implies] you shall perform all the components of its service in the name of Heaven. (Another explanation:) [You should perform the service] in the manner of skipping and jumping, [i.e., in haste] in commemoration of its name, which is called Passover (פֶּסַח), and also [in old French] pasche, pasque, pasca, an expression of striding over. — [from Mishnah Pes. 116a,b; Mechilta d’Rabbi Shimon ben Yochai, verse 27; Mechilta on this verse] |
|
פסח הוא לה': הקרבן קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה היה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט, ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים. דבר אחר דרך דילוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח וגם פשק"א [פסח] לשון פסיעה: |
|
| 12. I will pass through the land of Egypt on this night, and I will smite every firstborn in the land of Egypt, both man and beast, and upon all the gods of Egypt will I wreak judgments I, the Lord. |
|
יב. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְ־הֹוָ־ה: |
| I will pass: like a king who passes from place to place, and with one passing and in one moment they are all smitten. — [from Mechilta] |
|
ועברתי: כמלך העובר ממקום למקום, ובהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין: |
| every firstborn in the land of Egypt: Even other firstborn who are in Egypt [will die]. Now how do we know that even the firstborn of the Egyptians who are in other places [will die]? Therefore, Scripture states: “To Him Who smote the Egyptians with their firstborn” (Ps. 136:10). — [from Mechilta] |
|
כל בכור בארץ מצרים: אף בכורות אחרים והם במצרים, ומנין אף בכורי מצרים שבמקומות אחרים, תלמוד לומר (תהלים קלו י) למכה מצרים בבכוריהם: |
| both man and beast: [I.e., first man and then beast.] He who started to sin first from him the retribution starts. — [from Mechilta] |
|
מאדם ועד בהמה: מי שהתחיל בעבירה ממנו מתחלת הפורענות: |
| and upon all the gods of Egypt-: The one made of wood will rot, and the one made of metal will melt and flow to the ground. — [from Mechilta] |
|
ובכל אלהי מצרים: של עץ נרקבת, ושל מתכת נמסת ונתכת לארץ: |
| will I wreak judgments-I The Lord: I by Myself and not through a messenger. — [from Passover Haggadah] |
|
אעשה שפטים אני ה': אני בעצמי ולא על ידי שליח: |
|
| 13. And the blood will be for you for a sign upon the houses where you will be, and I will see the blood and skip over you, and there will be no plague to destroy [you] when I smite the [people of the] land of Egypt. |
|
יג. וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: |
| And the blood will be for you for a sign: [The blood will be] for you a sign but not a sign for others. From here, it is derived that they put the blood only on the inside. — [from Mechilta 11] |
|
והיה הדם לכם לאת: לכם לאות ולא לאחרים לאות מכאן שלא נתנו הדם אלא מבפנים: |
| and I will see the blood: [In fact,] everything is revealed to Him. [Why then does the Torah mention that God will see the blood?] Rather, the Holy One, blessed be He, said, “I will focus My attention to see that you are engaged in My commandments, and I will skip over you.” -[from Mechilta] |
|
וראיתי את הדם: הכל גלוי לפניו, אלא אמר הקב"ה נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצותי ופוסח אני עליכם: |
| and skip over: Heb. וּפָסַחְתִּי [is rendered] and I will have pity, and similar to it: “sparing פָּסוֹחַ and rescuing” (Isa. 31:5). I say, however, that every [expression of] פְּסִיחָה is an expression of skipping and jumping. [Hence,] וּפָסַחְתִּי [means that] He was skipping from the houses of the Israelites to the houses of the Egyptians, for they were living one in the midst of the other. Similarly, “skipping between (פֹּסְחִים) two ideas” (I Kings 18:21). Similarly, the lame (פִּסְחִים) walk as if jumping. Similarly, פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט means: jumping over him and rescuing him from among the slain. — [from Mechilta] Both views are found in Mechilta. The first view is also that of Onkelos. |
|
ופסחתי: וחמלתי, ודומה לו (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט. ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א' יח כא) פוסחים על שתי הסעיפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים: |
| and there will be no plague to destroy [you]: But there will be [a plague] upon the Egyptians. Let us say that an Egyptian was in an Israelite’s house. I would think that he would escape. Therefore, Scripture states: “and there will be no plague upon you,” but there will be [a plague] upon the Egyptians in your houses. Let us say that an Israelite was in an Egyptian’s house. I would think that he would be smitten like him. Therefore, Scripture states: “and there will be no plague upon you.” -[from Mechilta] |
|
ולא יהיה בכם נגף: אבל הווה הוא במצרים הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל, יכול ימלט, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף, אבל הווה במצרי שבבתיכם, הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה כמותו, תלמוד לומר ולא יהיה בכם נגף: |
|
| 14. And this day shall be for you as a memorial, and you shall celebrate it as a festival for the Lord; throughout your generations, you shall celebrate it as an everlasting statute. |
|
יד. וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַי־הֹוָ־ה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ: |
| as a memorial: for generations. |
|
לזכרון: לדורות: |
| and you shall celebrate it: The day that is a memorial for you-you shall celebrate it. But we have not yet heard which is the day of memorial. Therefore, Scripture states: “Remember this day, when you went out of Egypt” (Exod. 13: 3). we learn that the day of the Exodus is the day of memorial. Now on what day did they go out [of Egypt]? Therefore, Scripture states: “On the day after the Passover, they went out” (Num. 33:3). I must therefore say that the fifteenth of Nissan is the day of the festival, because the night of the fifteenth they ate the Passover sacrifice, and in the morning they went out. |
|
וחגתם אתו: יום שהוא לך לזכרון אתה חוגגו. ועדיין לא שמענו אי זהו יום הזכרון, תלמוד לומר (שמות יג ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם, למדנו שיום היציאה הוא יום של זכרון. ואיזה יום יצאו, תלמוד לומר (במדבר לג ג) ממחרת הפסח יצאו, הוי אומר יום חמישה עשר בניסן הוא של יום טוב, שהרי ליל חמישה עשר אכלו את הפסח ולבקר יצאו: |
| throughout your generations: I understand [this to mean] the smallest number of generations, [namely only] two. Therefore, Scripture states: “you shall celebrate it as an everlasting statute.” -[from Mechilta] |
|
לדרתיכם: שומע אני מיעוט דורות שנים, תלמוד לומר חקת עולם תחגוהו: |
|
| 15. For seven days you shall eat unleavened cakes, but on the preceding day you shall clear away all leaven from your houses, for whoever eats leaven from the first day until the seventh day that soul shall be cut off from Israel. |
|
טו. שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי: |
| For seven days: Heb. שִׁבְעַתיָמִים, seteyne of days, i.e., a group of seven days. [See Rashi on Exod. 10:22.] |
|
שבעת ימים: שטיינ"א של ימים [קבוצה של שבעה ימים רצופים]: |
| For seven days you shall eat unleavened cakes-: But elsewhere it says: “For six days you shall eat unleavened cakes” (Deut. 16:8). This teaches [us] regarding the seventh day of Passover, that it is not obligatory to eat matzah, as long as one does not eat chametz. How do we know that [the first] six [days] are also optional [concerning eating matzah]? This is a principle in [interpreting] the Torah: Anything that was included in a generalization [in the Torah] and was excluded from that generalization [in the Torah] to teach [something] it was not excluded to teach [only] about itself, but it was excluded to teach about the entire generalization. [In this case it means that] just as [on] the seventh day [eating matzah] is optional, so is it optional in [the first] six [days]. I might think that [on] the first night it is also optional. Therefore, Scripture states: “in the evening, you shall eat unleavened cakes” (Exod. 12:18). The text established it as an obligation. — [from Mechilta] |
|
שבעת ימים מצות תאכלו: ובמקום אחר הוא אומר (דברים טז ח) ששת ימים תאכל מצות, למד על שביעי של פסח שאינו חובה לאכול מצה, ובלבד שלא יאכל חמץ. מנין אף ששה רשות תלמוד לומר ששת ימים. זו מדה בתורה, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מה שביעי רשות אף ששה רשות, יכול אף לילה הראשון רשות, תלמוד לומר (להלן פסוק יח) בערב תאכלו מצות, הכתוב קבעו חובה: |
| but on the preceding day you shall clear away all leaven: Heb. בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן. On the day before the holiday; it is called the first [day], because it is before the seven; [i.e., it is not the first of the seven days]. Indeed, we find [anything that is] the preceding one [is] called רִאשׁוֹן, e.g., הִרִאשׁוֹן אָדָם ךְתִּוָלֵד, “Were you born before Adam?” (Job 15:7). Or perhaps it means only the first of the seven [days of Passover]. Therefore, Scripture states: “You shall not slaughter with leaven [the blood of My sacrifice]” (Exod. 34:25). You shall not slaughter the Passover sacrifice as long as the leaven still exists. — [from Mechilta, Pes. 5a] [Since the Passover sacrifice may be slaughtered immediately after noon on the fourteenth day of Nissan, clearly the leaven must be removed before that time. Hence the expression בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן must refer to the day preceding the festival.] |
|
אך ביום הראשון תשביתו שאר: מערב יום טוב, וקרוי ראשון לפי שהוא לפני השבעה, ומצינו מוקדם קרוי ראשון, כמו (איוב טו ז) הראשון אדם תולד, הלפני אדם נולדת, או אינו אלא ראשון של שבעה, תלמוד לומר (שמות לד כה) לא תשחט על חמץ, לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים: |
| that soul: When he [(the person) eats the leaven while he] is with his soul and his knowledge; this excludes one who commits the sin under coercion. — [from Mechilta, Kid. 43a] |
|
הנפש ההוא: כשהיא בנפשה ובדעתה, פרט לאנוס: |
| from Israel: I [could] understand that it [the soul] will be cut off from Israel and will [be able to] go to another people. Therefore, [to avoid this error] Scripture states elsewhere: “from before Me” (Lev. 22:3), meaning: from every place which is My domain. — [from Mechilta] |
|
מישראל: שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר, תלמוד לומר במקום אחר (ויקרא כב ג) מלפני, בכל מקום שהוא רשותי: |
|
| 16. And on the first day there shall be a holy convocation, and on the seventh day you shall have a holy convocation; no work may be performed on them, but what is eaten by any soul that alone may be performed for you. |
|
טז. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: |
| a holy convocation: Heb. מִקְרָא מִקְרָא קֹדֶשׁ is a noun. Call it [the day] holy with regard to eating, drinking, and clothing. — [from Mechilta] |
|
מקרא קדש: מקרא שם דבר, קרא אותו קדש לאכילה ושתייה וכסות: |
| no work may be performed on them: even through others. — [from Mechilta] |
|
לא יעשה בהם: אפילו על ידי אחרים: |
| that alone: [I.e., the necessary work for food preparation.] (I would think that even for gentiles [it is allowed]. Therefore, Scripture states: “that alone may be performed for you,” for you but not for gentiles.) That [the work needed for food] but not its preparations that can be done on the eve of the festival [e.g., repairing a spit for roasting, or a stove for cooking]. — [from Beitzah 28b] |
|
הוא לבדו: הוא ולא מכשיריו שאפשר לעשותן מערב יום טוב: |
| by any soul: Even for animals. I would think that even for gentiles. Therefore, Scripture states: “for you.” -[from Beitzah 21b, Mechilta] Another version: Therefore, Scripture states: “but,” which makes a distinction. — [from Mechilta]. |
|
לכל נפש: אפילו לבהמה יכול אף לנכרים, תלמוד לומר לכם: |
|
| 17. And you shall watch over the unleavened cakes, for on this very day I have taken your legions out of the land of Egypt, and you shall observe this day throughout your generations, [as] an everlasting statute. |
|
יז. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: |
| And you shall watch over the unleavened cakes: that they should not become leavened. From here they [the Rabbis] derived that if [the dough] started to swell, she [the woman rolling it out] must moisten it with cold water. Rabbi Josiah says: Do not read:, אֶת-הַמַצּוֹת, the unleavened cakes, אֶת-הַמִצְוֹת, the commandments. Just as we may not permit the matzoth to become leavened, so may we not permit the commandments to become leavened [i.e., to wait too long before we perform them], but if it [a commandment] comes into your hand, perform it immediately. — [from Mechilta] |
|
ושמרתם את המצות: שלא יבאו לידי חמוץ מכאן אמרו תפח, תלטוש בצונן. רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצווה אלא אם באה לידך עשה אותה מיד: |
| and you shall observe this day: from [performing] work. |
|
ושמרתם את היום הזה: ממלאכה: |
| throughout your generations, [as] an everlasting statute: Since “generations” and “an everlasting statute” were not stated regarding the [prohibition of doing] work, but only regarding the celebration [sacrifice], the text repeats it here, so that you will not say that the warning of: “no work may be performed” was not said for [later] generations, but only for that generation [of the Exodus]. |
|
לדרתיכם חקת עולם: לפי שלא נאמר דורות וחקת עולם על המלאכה אלא על החגיגה, לכך חזר ושנאו כאן, שלא תאמר אזהרת (לעיל טז) כל מלאכה לא יעשה, לא לדורות נאמרה, אלא לאותו הדור: |
|
| 18. In the first [month], on the fourteenth day of the month in the evening, you shall eat unleavened cakes, until the twenty first day of the month in the evening. |
|
יח. בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב: |
| until the twenty-first day: Why was this stated? Was it not already stated: “Seven days” ? Since it says “days,” how do we know “nights” [are included in the mitzvah or commandment]? Therefore, Scripture states: “until the twenty-first day, etc.” -[from Mechilta] |
|
עד יום האחד ועשרים: למה נאמר, והלא כבר נאמר (לעיל טו) שבעת ימים, לפי שנאמר ימים, לילות מנין, תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים וגו': |
|
| 19. For seven days, leavening shall not be found in your houses, for whoever eats leavening that soul shall be cut off from the community of Israel, both among the strangers and the native born of the land. |
|
יט. שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ: |
| shall not be found in your houses: How do we know [that the same ruling applies] to [leavening found within] the borders [outside the house]? Therefore, Scripture states: “throughout all of your borders” (Exod. 13:7). Why, then, did Scripture state: “in your houses” ? [To teach us that] just as your house is in your domain, so [the prohibition against possessing leaven in] your borders [means only what is] in your domain. This excludes leaven belonging to a gentile which is in a Jew’s possession, and for which he [the Jew] did not accept responsibility. — [from Mechilta] |
|
לא ימצא בבתיכם: מנין לגבולין, תלמוד לומר (להלן יג ז) בכל גבולך. מה תלמוד לומר בבתיכם, מה ביתך ברשותך אף גבולך שברשותך, יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות: |
| for whoever eats leavening: [This passage comes] to punish with “kareth” [premature death by the hands of Heaven] for [eating] leavening. But did He not already [give the] punishment for eating leaven? But [this verse is necessary] so that you should not say that [only] for [eating] leaven, which is edible, did He punish, but for [eating] leavening, which is not edible, He would not punish. [On the other hand,] if He punished [also] for [eating] leavening and did not [state that] He punished for [eating] leaven, I would say that [only] for [eating] leavening, which causes others to become leavened did He punish, [but] for [eating] leaven, which does not leaven others, He would not punish. Therefore, both of them had to be stated. — [from Mechilta, Beitzah 7b] |
|
כי כל אכל מחמצת: לענוש כרת על השאור, והלא כבר ענש על החמץ, אלא שלא תאמר חמץ שראוי לאכילה ענש עליו שאור שאינו ראוי לאכילה לא יענש עליו. ואם ענש על השאור ולא ענש על החמץ, הייתי אומר שאור שהוא מחמץ אחרים ענש עליו, חמץ שאינו מחמץ אחרים לא יענש עליו, לכך נאמרו שניהם: |
| both among the strangers and the native born of the land: Since the miracle [of the Exodus] was performed for Israel, it was necessary to [explicitly] include the strangers [who were proselytized but are not descended from Israelite stock]. — [from Mechilta] |
|
בגר ובאזרח הארץ: לפי שהנס נעשה לישראל, הוצרך לרבות את הגרים: |
|
| 20. You shall not eat any leavening; throughout all your dwellings you shall eat unleavened cakes." |
|
כ. כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת: |
| You shall not eat… leavening: [This is] a warning against eating leavening. |
|
מחמצת לא תאכלו: אזהרה על אכילת שאור: |
| any leavening: This comes to include its mixture [namely that one may not eat a mixture of chametz and other foods]. — [from Mechilta] |
|
כל מחמצת: להביא את תערובתו: |
| throughout all your dwellings you shall eat unleavened cakes: This comes to teach that it [the matzah] must be fit to be eaten in all your dwelling places. This excludes the second tithe and the matzah loaves that accompany a thanksgiving offering, [which are not fit to be eaten in all dwelling places, but only in Jerusalem]. [This insert may be Rashi’s or the work of an earlier printer or copyist.]-[from Mechilta] |
|
בכל מושבתיכם תאכלו מצות: זה בא ללמד שתהא ראויה ליאכל בכל מושבותיכם, פרט למעשר שני וחלות תודה: |
|
| 21. Moses summoned all the elders of Israel and said to them, "Draw forth or buy for yourselves sheep for your families and slaughter the Passover sacrifice. |
|
כא. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח: |
| Draw forth: Whoever has sheep shall draw from his own. |
|
משכו: מי שיש לו צאן ימשוך משלו: |
| or buy: Whoever has none shall buy from the market. — [from Mechilta] |
|
וקחו: מי שאין לו יקח מן השוק: |
| for your families: A lamb for a parental house. — [from Mechilta 3] |
|
למשפחתיכם: שה לבית אבות: |
|
| 22. And you shall take a bunch of hyssop and immerse [it] in the blood that is in the basin, and you shall extend to the lintel and to the two doorposts the blood that is in the basin, and you shall not go out, any man from the entrance of his house until morning. |
|
כב. וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר: |
| hyssop: Heb. אֵזוֹב. A species of herb that has thin stalks. |
|
אזוב: מין ירק שיש לו גבעולין: |
| a bunch of hyssop: Three stalks are called a bunch. — [Sukkah 13a] |
|
אגדת אזוב: שלושה קלחין קרויין אגודה: |
| that is in the basin: Heb. בַּסַּף, in the vessel, like “silver pitchers (סִפּוֹת) ” (II Kings 12:14). [from Mechilta] |
|
אשר בסף: בכלי, כמו (מלכים ב' יב יד) ספות כסף: |
| the blood that is in the basin: Why does the text repeat this? So that you should not say that [Scripture means] one immersion for [all] the three sprinklings. Therefore, it says again: “that is in the basin,” [to indicate] that every sprinkling shall be from the blood that is in the basin-for each touching an immersion [is necessary]. — [from Mechilta] |
|
מן הדם אשר בסף: למה חזר ושנאו, שלא תאמר טבילה אחת לשלש המתנות, לכך נאמר עוד אשר בסף, ושתהא כל נתינה ונתינה מן הדם אשר בסף, על כל הגעה טבילה: |
| and you shall not go out, etc.: This tells [us] that once the destroyer is given permission to destroy, he does not discriminate between righteous and wicked. And night is the time that destroyers are given permission, as it is said: “in which every beast of the forest moves about” (Ps. 104:20). — [from Mechilta] |
|
ואתם לא תצאו וגו': מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, ולילה רשות למחבלים הוא, שנאמר (תהלים קד כ) בו תרמוש כל חיתו יער: |
|
| 23. The Lord will pass to smite the Egyptians, and He will see the blood on the lintel and on the two doorposts, and the Lord will pass over the entrance, and He will not permit the destroyer to enter your houses to smite [you]. |
|
כג. וְעָבַר יְ־הֹוָ־ה לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְ־הֹוָ־ה עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף: |
| will pass over: Heb. וּפָסַח, and He will have pity. This may also be rendered: and He will skip over. See Rashi on verses 11 and 13. |
|
ופסח: וחמל, ויש לומר ודלג: |
| and He will not permit the destroyer: Heb. וְלֹא יִךְתֵּן, lit., and will not give. [I.e.,] He will not grant him the ability to enter, as in “but God did not permit him (נְתָנוֹ) to harm me” (Gen. 31:7). |
|
ולא יתן המשחית: ולא יתן לו יכולת לבא, כמו (בראשית לא ז) ולא נתנו א-להים להרע עמדי: |
|
| 24. And you shall keep this matter as a statute for you and for your children forever. |
|
כד. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: |
| 25. And it shall come to pass when you enter the land that the Lord will give you, as He spoke, that you shall observe this service. |
|
כה. וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְ־הֹוָ־ה לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: |
| And it shall come to pass when you enter: Scripture makes this commandment contingent upon their entry into the land, but in the desert, they were obligated only to bring one Passover sacrifice, the one they performed in the second year, [which they did] by divine mandate. — [from Mechilta] |
|
והיה כי תבאו אל הארץ: תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית ועל פי הדבור: |
| as He spoke: Now where did He speak? “And I will bring you to the land, etc.” (Exod. 6:8). — [from Mechilta] |
|
כאשר דבר: והיכן דבר, והבאתי אתכם אל הארץ וגו' (שמות ו ח): |
|
| 26. And it will come to pass if your children say to you, What is this service to you? |
|
כו. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: |
| 27. you shall say, It is a Passover sacrifice to the Lord, for He passed over the houses of the children of Israel in Egypt when He smote the Egyptians, and He saved our houses. And the people kneeled and prostrated themselves. |
|
כז. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַי־הֹוָ־ה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ: |
| And the people kneeled and prostrated themselves: [in thanksgiving] for the tidings of the redemption, the entry into the land [of Israel], and the tidings of the children that they would have. — [from Mechilta] |
|
ויקד העם: על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם: |
|
| 28. So the children of Israel went and did; as the Lord commanded Moses and Aaron, so they did. |
|
כח. וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ־הֹוָ־ה אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ: |
| So the children of Israel went and did: Now did they already do [it]? Wasn’t this said to them on Rosh Chodesh? But since they accepted upon themselves [to do it], Scripture credits them for it as if they had [already] done [it]. — [from Mechilta] |
|
וילכו ויעשו בני ישראל: וכי כבר עשו, והלא מראש חודש נאמר להם, אלא מכיון שקבלו עליהם, מעלה עליהם כאלו עשו: |
| went and did: Scripture counts also the going, to give reward for the going and reward for the deed. — [from Mechilta] |
|
וילכו ויעשו: אף ההליכה מנה הכתוב, ליתן שכר להליכה ושכר לעשיה: |
| as the Lord commanded Moses and Aaron: [This comes] to tell Israel’s praise, that they did not omit anything of all the commandments of Moses and Aaron. And what is the meaning of “so they did” ? Moses and Aaron also did so. — [from Mechilta] |
|
כאשר צוה ה' את משה ואהרן: להגיד שבחן של ישראל, שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן. ומהו כן עשו, אף משה ואהרן כן עשו: |
|
| 29. It came to pass at midnight, and the Lord smote every firstborn in the land of Egypt, from the firstborn of Pharaoh who sits on his throne to the firstborn of the captive who is in the dungeon, and every firstborn animal. |
|
כט. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַי־הֹוָ־ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: |
| and the Lord: Heb. וַה. Wherever it says, “and the Lord,” it means “He and His tribunal” (Exod. Rabbah 12:4), for the “vav” is an expression of addition, like “so-and-so and (“vav” ) so-and-so.” |
|
וה': כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, שהוי"ו לשון תוספת הוא כמו פלוני ופלוני: |
| smote every firstborn: Even [a firstborn] of another nation who was in Egypt. — [from Mechilta] |
|
הכה כל בכור: אף של אומה אחרת והוא במצרים: |
| from the firstborn of Pharaoh: Pharaoh, too, was a firstborn, but he remained [alive] of the firstborn. Concerning him, He [God] says: “But, for this [reason] I have allowed you to stand, in order to show you My strength” (Exod. 9:16) at the Red Sea. — [from Mechilta] |
|
מבכר פרעה: אף פרעה בכור היה ונשתייר מן הבכורות, ועליו הוא אומר (שמות ט טז) [בעבור הראותך את כחי בים סוף]: |
| to the firstborn of the captive: Because they rejoiced at Israel’s misfortune (Tanchuma 7), and furthermore, so that they would not say, “Our deity brought about this retribution” (Mechilta). The firstborn of the slave woman was included, because [Scripture] counts from the most esteemed to the lowest, and the firstborn of the slave woman is more esteemed than the firstborn of the captive. See commentary on Exodus 11:5. |
|
עד בכור השבי: שהיו שמחין לאידם של ישראל. ועוד, שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענות זו, ובכור השפחה בכלל היה, שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות, ובכור השפחה חשוב מבכור השבי: |
|
| 30. And Pharaoh arose at night, he and all his servants and all the Egyptians, and there was a great outcry in Egypt, for there was no house in which no one was dead. |
|
ל. וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת: |
| And Pharaoh arose: from his bed. |
|
ויקם פרעה: ממטתו: |
| at night: Unlike the custom of kings, [who rise] three hours after daybreak. — [from Mechilta] |
|
לילה: ולא כדרך המלכים בשלש שעות ביום: |
| he: [arose] first, and afterwards his servants. This teaches us that he went around to his servants’ houses and woke them up. — [from Mechilta] |
|
הוא: תחילה ואחר כך עבדיו, מלמד שהיה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן: |
| for there was no house in which no one was dead: If there was a firstborn, he was dead. If there was no firstborn, the oldest household member was called the firstborn, as it is said: “I, too, shall make him [David] a firstborn” (Ps. 89:28) (Tanchuma Buber 19). [Rashi explains there: I shall make him great.] Another explanation: Some Egyptian women were unfaithful to their husbands and bore children from bachelors. Thus they would have many firstborn; sometimes one woman would have five, each one the firstborn of his father (Mechilta 13:33). |
|
כי אין בית אשר אין שם מת: יש שם בכור מת. אין שם בכור, גדול שבבית קרוי בכור, שנאמר (תהילים פט כח) אף אני בכור אתנהו. דבר אחר מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים, והיו להם בכורות הרבה, פעמים הם חמשה לאשה אחת, כל אחד בכור לאביו: |
|
| 31. So he called for Moses and Aaron at night, and he said, "Get up and get out from among my people, both you, as well as the children of Israel, and go, worship the Lord as you have spoken. |
|
לא. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְ־הֹוָ־ה כְּדַבֶּרְכֶם: |
| So he called for Moses and Aaron at night: [This] tells [us] that Pharaoh went around to the entrances [i.e., to the doors of the houses] of the city, and cried out, “Where is Moses staying? Where is Aaron staying?” -[from Mechilta] |
|
ויקרא למשה ולאהרן לילה: מגיד שהיה מחזר על פתחי העיר וצועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי: |
| both you: the men. |
|
גם אתם: הגברים: |
| as well as the children of Israel: The young children. |
|
גם בני ישראל: הטף: |
| and go, worship the Lord as you have spoken: Everything is as you said, not as I said. “Neither will I let Israel out” (Exod. 5:2) is nullified. “Who and who are going?” (Exod. 10:8) is nullified. “But your flocks and your cattle shall be left” (Exod. 10:24) is nullified. [Instead,] take also your flocks and also your cattle. What is [the meaning of] “as you have spoken” ? You too shall give into our hands sacrifices and burnt offerings (Exod. 10:25). — [from Mechilta] |
|
ולכו עבדו את ה' כדברכם: הכל כמו שאמרתם, ולא כמו שאמרתי אני, בטל לא אשלח (שמות ה ב) בטל מי ומי ההולכים (שם י ח) בטל רק צאנכם ובקרכם יצג (שם כד): |
|
| 32. Take also your flocks and also your cattle, as you have spoken, and go, but you shall also bless me." |
|
לב. גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי: |
| Take… as you have spoken… but you shall also bless me: [I.e.,] pray for me that I shall not die, for I am a firstborn. — [from Onkelos] |
|
גם צאנכם גם בקרכם קחו: ומהו כאשר דברתם, גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות (שמות י כה): |
|
| 33. So the Egyptians took hold of the people to hasten to send them out of the land, for they said, "We are all dead." |
|
לג. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים: |
| We are all dead: They said, “This is not in accordance with Moses’ decree, for he said, ‘And every firstborn in the land of Egypt will die’ (Exod. 11:5), but here, the ordinary people too are dead, five or ten in one house.” -[from Mechilta] See Rashi on verse 30. |
|
כלנו מתים: אמרו לא כגזרת משה הוא, שהרי אמר (לעיל יא ה) ומת כל בכור, וכאן אף הפשוטים מתים חמישה או עשרה בבית אחד: |
|
| 34. The people picked up their dough when it was not yet leavened, their leftovers bound in their garments on their shoulders. |
|
לד. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם: |
| when it was not yet leavened: The Egyptians did not permit them to tarry long enough for it to leaven. |
|
טרם יחמץ: המצריים לא הניחום לשהות כדי חימוץ: |
| their leftovers: Heb. מִשְׁאִרֹתָם. The remaining matzah and bitter herbs. — [from Mechilta and Jonathan] |
|
משארתם: שירי מצה ומרור: |
| on their shoulders: Although they took many animals with them, they [carried the remaining matzoth and bitter herbs on their shoulders because] they loved the mitzvoth. — [from Mechilta] |
|
על שכמם: אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצווה: |
|
| 35. And the children of Israel did according to Moses' order, and they borrowed from the Egyptians silver objects, golden objects, and garments. |
|
לה. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת: |
| according to Moses’ order: that he said to them in Egypt: “and let them borrow, each man from his friend” (Exod. 11:2). — [from Mechilta] |
|
כדבר משה: שאמר להם במצרים (לעיל יא ב) וישאלו איש מאת רעהו: |
| and garments: These meant more to them than the silver and the gold, and [thus] whatever is mentioned later in the verse is more esteemed. — [from Mechilta] |
|
ושמלת: אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאוחר בפסוק חשוב: |
|
| 36. The Lord gave the people favor in the eyes of the Egyptians, and they lent them, and they emptied out Egypt. |
|
לו. וַי־הֹוָ־ה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם: |
| and they lent them: Even what they [the Israelites] did not request, they [the Egyptians] gave them. You say, “[Lend me] one.” [They responded,] “Take two and go!” -[from Mechilta] |
|
וישאלום: אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד, טול שנים ולך: |
| and they emptied out: Heb. וַיְנַצְלוּ. Onkelos renders: וְרוֹקִינוּ, and they emptied out. |
|
וינצלו: ורוקינו: |
|
| 37. The children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand on foot, the men, besides the young children. |
|
לז. וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: |
| from Rameses to Succoth: They were 120 “mil” [apart]. Yet they arrived there instantly, as it is said: “and I carried you on eagles’ wings.” -[from Mechilta] |
|
מרעמסס סכתה: מאה ועשרים מיל היו ובאו שם לפי שעה, שנאמר (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים: |
| the men: from 20 years old and older. — [from Song Rabbah 3:6] |
|
הגברים: מבן עשרים שנה ומעלה: |
|
| 38. And also, a great mixed multitude went up with them, and flocks and cattle, very much livestock. |
|
לח. וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד: |
| a great mixed multitude: A mixture of nations of proselytes. — [from Zohar, vol. 2, p. 45b] |
|
ערב רב: תערובות אומות של גרים: |
|
| 39. They baked the dough that they had taken out of Egypt as unleavened cakes, for it had not leavened, for they were driven out of Egypt, and they could not tarry, and also, they had not made provisions for themselves. |
|
לט. וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם: |
| and also, they had not made provisions for themselves: for the trip. [This verse] tells [of] Israel’s praise, [namely] that they did not say, “How will we go out into the desert without provisions?” Instead they believed and left. This is what is what is stated explicitly in the Prophets: “I remember to you the loving kindness of your youth, the love of your nuptials, your following Me in the desert, in a land not sown” (Jer. 2:2). Now what was the [Israelites’] reward? It is explained afterward: “Israel is holy to the Lord, etc.” (Jer. 2:3). — [from Mechilta] |
|
עגת מצות: חררה של מצה בצק שלא החמיץ קרוי מצה: |
|
| 40. And the habitation of the children of Israel, that they dwelled in Egypt, was four hundred and thirty years. |
|
מ. וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: |
| that they dwelled in Egypt: after the other dwellings in which they dwelled as foreigners in a land that was not theirs. — [from Mechilta] |
|
אשר ישבו במצרים: אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם: |
| was four hundred and thirty years: Altogether, from the time that Isaac was born, until now, were 400 years. From the time that Abraham had seed [i.e., had a child, the prophecy] “that your seed will be strangers” (Gen. 15:13) was fulfilled; and there were another 30 years from the decree “between the parts” (Gen 15:10) until Isaac was born. It is impossible, however, to say that [they spent 400 years] in Egypt alone, because Kehath [the grandfather of Moses] was [one] of those who came with Jacob. Go and figure all his years, all the years of his son Amram, and Moses’ 80 years; you will not find them [to be] that many, and perforce, Kehath lived many of his years before he descended to Egypt, and many of Amram’s years are included in the years of Kehath, and many of Moses’ years are included in Amram’s years. Hence, you will not find 400 years counting from their arrival in Egypt. You are compelled, perforce, to say that the other dwellings [which the Patriarchs settled] were also called being “sojournings” and even in Hebron, as it is said: “where Abraham and Isaac sojourned (גָּרוּ) ” (Gen. 35:27), and [Scripture] states also “the land of their sojournings in which they sojourned” (Exod. 6:4). Therefore, you must say that [the prophecy] “your seed will be strangers” [commences] when he [Abraham] had offspring. And only when you count 400 years from the time that Isaac was born, you will find 210 years from their entry into Egypt. This is one of the things that [the Sages] changed for King Ptolemy. — [from Mechilta, Meg. 9a] |
|
שלשים שנה וארבע מאות שנה: בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה. משהיה לו זרע לאברהם נתקיים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתרים עד שנולד יצחק. ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה, שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה צא וחשוב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך, ועל כרחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים, והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם, הרי שלא תמצא ארבע מאות לביאת מצרים, והוזקקת לומר על כרחך, שאף שאר הישיבות נקראו גרות, אפילו בחברון, שנאמר (בראשית לה כז) אשר גר שם אברהם ויצחק, ואומר (שמות ו ד) את ארץ מגוריהם אשר גרו בה, לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהיה לו זרע. וכשתמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנה, וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך: |
|
| 41. It came to pass at the end of four hundred and thirty years, and it came to pass in that very day, that all the legions of the Lord went out of the land of Egypt. |
|
מא. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְ־הֹוָ־ה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: |
| It came to pass at the end of four hundred and thirty years, and it came to pass in that very day: [This] tells [us] that as soon as the end [of this period] arrived, the Omnipresent did not keep them [even] as long as the blink of an eye. On the fifteenth of Nissan, the angels came to Abraham to bring him tidings. On the fifteenth of Nissan Isaac was born; on the fifteenth of Nissan the decree of “between the parts” was decreed. — [from Mechilta] |
|
ויהי מקץ שלשים שנה וגו' ויהי בעצם היום הזה: מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין, בחמישה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם לבשרו, בחמישה עשר בניסן נולד יצחק, ובחמישה עשר בניסן נגזרה גזירת בין הבתרים: |
|
| 42. It is a night of anticipation for the Lord, to take them out of the land of Egypt; this night is the Lord's, guarding all the children of Israel throughout their generations. |
|
מב. לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַי־הֹוָ־ה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַי־הֹוָ־ה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם: |
| It is a night of anticipation: for which the Holy One, blessed be He, was waiting and anticipating, [in order] to fulfill His promise to take them out of the land of Egypt. |
|
ליל שמרים: שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים: |
| this night is the Lord’s: This is the night concerning which He said to Abraham, “On this night I will redeem your children.” -[from Mechilta] |
|
הוא הלילה הזה לה': הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך: |
| guarding all the children of Israel throughout their generations: from that time onward, it [the Israelites] is guarded from harmful spirits, like the matter that is stated: “and He will not permit the destroyer, etc.” (above verse 23). — [from Mechilta] |
|
שמרים לכל בני ישראל לדרתם: משומר ובא מן המזיקין, כענין שנאמר (פסוק כג) ולא יתן המשחית וגו': |
|
| 43. The Lord said to Moses and Aaron, "This is the statute of the Passover sacrifice: No estranged one may partake of it. |
|
מג. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ: |
| This is the statute of the Passover sacrifice: On the fourteenth of Nissan, this section was told to them. — [from Exod. Rabbah 19:5] |
|
זאת חקת הפסח: בי"ד בניסן נאמרה להם פרשה זו: |
| No estranged one: Whose deeds have become estranged from his Father in heaven. Both a gentile and an Israelite apostate are meant. — [from Mechilta] |
|
כל בן נכר: שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. ואחד נכרי ואחד ישראל משומד במשמע: |
|
| 44. And every man's slave, purchased for his money you shall circumcise him; then he will be permitted to partake of it. |
|
מד. וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ: |
| you shall circumcise him; then he will be permitted to partake of it: [I.e., he means] his master. [This] tells [us] that the [failure to perform the] circumcision of one’s slaves prevents one from partaking of the Passover sacrifice. [These are] the words of Rabbi Joshua. Rabbi Eliezer says: The [failure to perform the] circumcision of one’s slaves does not prevent one from partaking of the Passover sacrifice. If so, what is the meaning of “then he will be permitted to partake of it” ? [“He” in this phrase is referring to] the slave. — [from Mechilta] |
|
ומלתה אתו אז יאכל בו: רבו, מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, דברי רבי יהושע. רבי אליעזר אומר אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, אם כן מה תלמוד לומר אז יאכל בו, העבד: |
|
| 45. A sojourner or a hired hand may not partake of it. |
|
מה. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ: |
| A sojourner: This is a resident alien. — [from Mechilta] [I.e., a gentile who has accepted upon himself not to practice idolatry but eats carcasses.] |
|
תושב: זה גר תושב: |
| or a hired hand: This is a gentile. Now why is this [verse] stated? Aren’t they uncircumcised? And it is stated: “but no uncircumcised man may partake of it” (verse 48). But this refers to a circumcised Arab or a circumcised Gibeonite, who is a sojourner or a hired hand. — [from Mechilta] |
|
ושכיר: זה הנכרי. ומה תלמוד לומר, והלא ערלים הם, ונאמר (פסוק מח) וכל ערל לא יאכל בו, אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר: |
|
| 46. It must be eaten in one house; you shall not take any of the meat out of the house to the outside, neither shall you break any of its bones. |
|
מו. בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ: |
| It must be eaten in one house: In one group, that those counted upon it may not become two groups and divide it. You say [that it means] in two groups, or [perhaps] it means nothing other than in one house as is its apparent meaning, and to teach that if they started eating in the yard and it rained, that they may not enter the house. Therefore, Scripture states: “on the houses in which they will eat it” (above verse 7). From here [we deduce] that the one who eats [the Passover sacrifice] may eat [it] in two places. — [from Mechilta] |
|
בבית אחד יאכל: בחבורה אחת, שלא יעשו הנמנין עליו שתי חבורות ויחלקוהו. אתה אומר בחבורה אחת, או אינו אלא בבית אחד כמשמעו, וללמד שאם התחילו והיו אוכלים בחצר וירדו גשמים שלא יכנסו לבית, תלמוד לומר (פסוק ז) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, מכאן שהאוכל אוכל בשני מקומות: |
| you shall not take any of the meat out of the house: [I.e.,] out of the group. — [from Mechilta] |
|
לא תוציא מן הבית: מן החבורה: |
| neither shall you break any of its bones: If it [the bone] is edible, e.g., if there is an olive-sized amount of meat on it, it bears the prohibition of breaking a bone; if there is neither an olive-sized amount of meat on it nor marrow [in it], it does not bear the prohibition against breaking a bone. — [from Pes. 84b] |
|
ועצם לא תשברו בו: הראוי לאכילה, כגון שיש עליו כזית בשר יש בו משום שבירת עצם, אין עליו כזית בשר אין בו משום שבירת עצם: |
|
| 47. The entire community of Israel shall make it. |
|
מז. כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: |
| The entire community of Israel shall make it: Why was this stated? Because it says concerning the Passover sacrifice of Egypt: “a lamb for each parental home” (above verse 3), we might think that the same applies to the Passover sacrifice of later generations. Therefore, Scripture states: “The entire community of Israel shall make it.” -[from Mechilta] |
|
כל עדת ישראל יעשו אתו: למה נאמר, לפי שהוא אומר בפסח מצרים (פסוק ג) שה לבית אבות, שנמנו עליו למשפחות, יכול אף פסח דורות כן, תלמוד לומר כל עדת ישראל יעשו אותו: |
|
| 48. And should a proselyte reside with you, he shall make a Passover sacrifice to the Lord. All his males shall be circumcised, and then he may approach to make it, and he will be like the native of the land, but no uncircumcised male may partake of it. |
|
מח. וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַי־הֹוָ־ה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ: |
| he shall make a Passover sacrifice: We might think that everyone who converts must make a Passover sacrifice immediately. Therefore, Scripture states: “and he will be like the native of the land,” [indicating that] just as the native [makes the sacrifice] on the fourteenth [of Nissan], so must a proselyte [make it] on the fourteenth [of Nissan]. — [from Mechilta] |
|
ועשה פסח: יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ, מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר: |
| but no uncircumcised male may partake of it: This includes one whose brothers died because of circumcision, [one] who is not considered an apostate in regards to circumcision, and [his disqualification] is not derived from “No estranged one may partake of it” (verse 43). — [from Mechilta] |
|
וכל ערל לא יאכל בו: להביא את שמתו אחיו מחמת מילה שאינו משומד לערלות ואינו נלמד מבן נכר לא יאכל בו (פסוק מג): |
|
| 49. There shall be one law for the native and for the stranger who resides in your midst." |
|
מט. תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: |
| There shall be one law: [This verse comes] to liken a proselyte to a native also regarding other commandments in the Torah. — [from Mechilta] |
|
תורה אחת וגו': להשוות גר לאזרח אף לשאר מצות שבתורה: |
|
| 50. All the children of Israel did; as the Lord had commanded Moses and Aaron, so they did. |
|
נ. וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ־הֹוָ־ה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ: |
| 51. It came to pass on that very day, that the Lord took the children of Israel out of the land of Egypt with their legions. |
|
נא. וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא יְ־הֹוָ־ה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: |