| 1. And the Lord said to Moses, "Now you will see what I will do to Pharaoh, for with a mighty hand he will send them out, and with a mighty hand he will drive them out of his land." |
|
א. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ: |
| Now you will see, etc.: You have questioned My ways [of running the world, which is] unlike Abraham, to whom I said, “For in Isaac will be called your seed” (Gen. 21:12), and afterwards I said to him, “Bring him up there for a burnt offering” (Gen. 22:2), yet he did not question Me. Therefore, now you will see. What is done to Pharaoh you will see, but not what is done to the kings of the seven nations when I bring them [the children of Israel] into the land [of Israel]. — [from Sanh. 111a] |
|
עתה תראה וגו': הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו (שם כב ב) העלהו לעולה, ולא הרהר אחרי, לפיכך עתה תראה. העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אומות, כשאביאם לארץ: |
| for with a mighty hand he will let them go: Because of My mighty hand, which will overpower Pharaoh, he will let them go. |
|
כי ביד חזקה ישלחם: מפני ידי החזקה שתחזק עליו ישלחם: |
| and with a mighty hand he will drive them out of his land: Against Israel’s will he will drive them out, and they will not have time to make provisions for themselves, and so He says, “And the Egyptians pressed the people strongly, etc.” (Exod. 12:33). |
|
וביד חזקה יגרשם מארצו: על כרחם של ישראל יגרשם, ולא יספיקו לעשות להם צידה. וכן הוא אומר (שמות יב לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו': |
|
| 2. God spoke to Moses, and He said to him, "I am the Lord. |
|
ב. וַיְדַבֵּר אֱ־לֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְ־הֹוָ־ה: |
| God spoke to Moses: He called him to account since he [Moses] had spoken harshly by saying, “Why have You harmed this people?” (Exod. 5:22)-[from Tanchuma Buber, Va’era 4] |
|
וידבר א-להים אל משה: דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר (לעיל ה כב) למה הרעותה לעם הזה: |
| and He said to him, I am the Lord: [Meaning: I am] faithful to recompense all those who walk before Me. I did not send you [to Pharaoh] except to fulfill My words, which I spoke to the early fathers. In this sense, we find that it אִנִי ה is interpreted in many places [in Scripture] as “I am the Lord,” [meaning that I am] faithful to exact retribution. [It has this meaning] when it is stated in conjunction with [an act warranting] punishment, e.g., “or you will profane the name of your God; I am the Lord” (Lev. 19:12). When it is stated in conjunction with the fulfillment of commandments, e.g., “And you shall keep My commandments and perform them; I am the Lord” (Lev. 22:31), [it means: I am] faithful to give reward. |
|
ויאמר אליו אני ה': נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני. ולא לחנם שלחתיך כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים. ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות אני ה' נאמן ליפרע, כשהוא אמור אצל עונש, כגון (ויקרא יט יב) וחללת את שם אלהיך אני ה', וכשהוא אמור אצל קיום מצות, כגון (ויקרא כב לא) ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה', נאמן ליתן שכר: |
|
| 3. I appeared to Abraham, to Isaac, and to Jacob with [the name] Almighty God, but [with] My name YHWH, I did not become known to them. |
|
ג. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְ־הֹוָ־ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: |
| I appeared: to the fathers. |
|
וארא: אל האבות: |
| with [the name] Almighty God: I made promises to them, in all of which I said to them, “I am the Almighty God.” |
|
באל שדי: הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי: |
| but [with] My name YHWH, I did not become known to them: It is not written here לֹא הוֹדַעְךְתִּי, “but My Name YHWH I did not make known to them,” but לֹא נוֹדַעְךְתִּי, “I did not become known.” [I.e.,] I was not recognized by them with My attribute of keeping faith, by dint of which My name is called YHWH, [which means that I am] faithful to verify My words, for I made promises to them, but I did not fulfill [them while they were alive]. |
|
ושמי ה' לא נודעתי להם: לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי: |
|
| 4. And also, I established My covenant with them to give them the land of Canaan, the land of their sojournings in which they sojourned. |
|
ד. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: |
| And also, I established My covenant, etc.: And also, when I appeared to them as the Almighty God, I established and set up a covenant between Myself and them. |
|
וגם הקמתי את בריתי וגו': וגם כשנראיתי להם באל שדי הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם: |
| to give them the land of Canaan: To Abraham in the section dealing with [the commandment of] circumcision (Gen. 17), it is said: “I am the Almighty God… And I will give you and your seed after you the land of your sojournings” (Gen. 17:1, 8). To Isaac [it is stated], “for to you and to your seed I will give all these lands, and I will establish the oath that I swore to Abraham” (Gen. 26:3), and that oath which I swore to Abraham was spoken with the [name] “Almighty God.” To Jacob [it is said], “I am the Almighty God; be fruitful and multiply, etc. And the land that, etc.” (Gen. 35:11, 12). So you see that I vowed to them [many vows], but I did not fulfill [My vows yet]. |
|
לתת להם את ארץ כנען: לאברהם בפרשת מילה נאמר (בראשית יז א) אני אל שדי וגו', (בראשית יז ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, ליצחק (בראשית כו ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם, ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם באל שדי, אמרתי ליעקב (בראשית לה יא - יב) אני אל שדי פרה ורבה וגו' ואת הארץ אשר וגו', הרי שנדרתי להם ולא קיימתי: |
|
| 5. And also, I heard the moans of the children of Israel, whom the Egyptians are holding in bondage, and I remembered My covenant. |
|
ה. וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: |
| And also, I heard: Just as I established and set up the covenant, it is incumbent upon Me to fulfill [it]. Therefore, I heard the moans [complaints] of the children of Israel, who are moaning. |
|
וגם אני: כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים, לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים: |
| whom the Egyptians are holding in bondage. I remembered: that covenant [which I made with Abraham], for in the Covenant between the Parts, I said to him, “And also the nation that they will serve will I judge” (Gen. 15:14). |
|
אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר: אותו הברית. כי בברית בין הבתרים אמרתי לו (בראשית טו יד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי: |
|
| 6. Therefore, say to the children of Israel, 'I am the Lord, and I will take you out from under the burdens of the Egyptians, and I will save you from their labor, and I will redeem you with an outstretched arm and with great judgments. |
|
ו. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ־הֹוָ־ה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: |
| Therefore: according to that oath. |
|
לכן: על פי אותה השבועה: |
| say to the children of Israel, I am the Lord: [I am] faithful to My promise. |
|
אמר לבני ישראל אני ה': הנאמן בהבטחתי: |
| and I will take you out: for so did I promise him [Abraham], “and afterwards they will go forth with great possessions” (Gen. 15:14). |
|
והוצאתי אתכם: כי כן הבטחתיו (שם שם) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול: |
| the burdens of the Egyptians: The toil of the burden of the Egyptians. |
|
סבלת מצרים: טורח משא מצרים: |
|
| 7. And I will take you to Me as a people, and I will be a God to you, and you will know that I am the Lord your God, Who has brought you out from under the burdens of the Egyptians. |
|
ז. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ־הֹוָ־ה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: |
| 8. I will bring you to the land, concerning which I raised My hand to give to Abraham, to Isaac, and to Jacob, and I will give it to you as a heritage; I am the Lord.' " |
|
ח. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְ־הֹוָ־ה: |
| I raised My hand: I raised it to swear by My throne. [following Onkelos] |
|
נשאתי את ידי: הרימותיה להשבע בכסאי: |
|
| 9. Moses spoke thus to the children of Israel, but they did not hearken to Moses because of [their] shortness of breath and because of [their] hard labor. |
|
ט. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה: |
| but they did not hearken to Moses: They did not accept consolation. I.e., they despaired completely of ever being redeemed. |
|
ולא שמעו אל משה: לא קבלו תנחומין: |
| because of [their] shortness of breath: Whoever is under stress, his wind and his breath are short, and he cannot take a deep breath. Similar to this [interpretation, namely that what is meant by I am the Lord is: I am faithful to fulfill My word] I heard from Rabbi Baruch the son of Rabbi Eliezer, and he brought me proof [of this explanation] from this [following] verse: “at this time I will let them know My power and My might, and they shall know that My name is the Lord” (Jer. 16:21). [Rabbi Baruch said,] We learn from this that when the Holy One, blessed be He, fulfills His words-even [when it is] for retribution-He makes it known that His name is the Lord. How much more so [does this expression apply] when he fulfills [His word] for good [because the Tetragrammaton represents the Divine Standard of Mercy]. Our Rabbis, however, interpreted it (Sanh. 111a) as related to the preceding topic, [namely] that Moses said [verse 22], “Why have You harmed…?” (Exod. 5:22). The Holy One, blessed be He, said to him, “We suffer a great loss for those [the Patriarchs] who are lost and [whose replacement] cannot be found. I must lament the death of the Patriarchs. Many times I revealed Myself to them as the Almighty God and they did not ask Me, ‘What is Your name?’ But you asked, What is His name? What shall I say to them?’” (Exod. 3:13). [4] |
|
מקצר רוח: כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. קרוב לענין זה שמעתי פרשה זו מרבי ברוך ברבי אליעזר, והביא לי ראיה ממקרא זה (ירמיהו טז כא) (כי) בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה', למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפילו לפורענות מודיע ששמו ה', וכל שכן האמנה לטובה. ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה, שאמר משה (לעיל ה כב) למה הרעותה, אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין. יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי אליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת (לעיל ג יג) מה שמו מה אומר אליהם: |
| And also, I established, etc.: And when Abraham sought to bury Sarah, he could not find a grave until he bought [one] for a very high price. Similarly, [with] Isaac, [the Philistines] contested the wells he had dug. And so [with] Jacob, “And he bought the part of the field where he had pitched his tent” (Gen. 33:19), yet they did not question My actions! But you said, “Why have You harmed [the Israelites]?” This midrash, however, does not fit the text, for many reasons: First, because it does not say, “And My Name, ה they did not ask me.” And if you say [in response to this] that He did not let them [the Patriarchs] know that this is His name, [and nevertheless they did not ask Him, (and we will explain לֹא נוֹדַעְךְתִּי like לֹא הוֹדַעְךְתִּי, I did not make known,) I will answer you that] indeed, at the beginning, when He revealed Himself to Abraham “between the parts” (Gen. 15:10), it says: “I am the Lord (אֲנִי ה), Who brought you forth from Ur of the Chaldees” (Gen. 15:7). Moreover, how does the context continue with the matters that follow this [verse]: “And also, I heard, etc. Therefore, say to the children of Israel” ? Therefore, I say that the text should be interpreted according to its simple meaning, [with] each statement fitting its context, and the midrashic explanation may be expounded upon, as it is said: “‘Is not My word so like fire,’ says the Lord, ‘and like a hammer which shatters a rock?’” (Jer. 23:29). [The rock it strikes] is divided into many splinters. |
|
וגם הקמתי וגו': וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קבר עד שקנה בדמים מרובים, וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר, וכן ביעקב (בראשית לג יט) ויקן את חלקת השדה, לנטות אהלו, ולא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת (ה כב) למה הרעותה. ואין המדרש מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברים אחת, שלא נאמר, ושמי ה' לא שאלו לי. ואם תאמר לא הודיעם שכך שמו, הרי תחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר (בראשית טו ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. ועוד, היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לכאן (פסוק ה) וגם אני שמעתי וגו' (פסוק ו) לכן אמור לבני ישראל. לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו, והדרשה תדרש, שנאמר (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, מתחלק לכמה ניצוצות: |
|
| 10. The Lord spoke to Moses, saying, |
|
י. וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: |
| 11. "Come, speak to Pharaoh, the king of Egypt, and he will let the children of Israel out of his land." |
|
יא. בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: |
| 12. But Moses spoke before the Lord, saying, "Behold, the children of Israel did not hearken to me. How then will Pharaoh hearken to me, seeing that I am of closed lips?" |
|
יב. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם: |
| closed lips: Heb. עִרַל שְׂפָתָיִם, Literally, of “closed” lips. Similarly, every expression of (עָרְלָה) I say, denotes a closure: e.g., “their ear is clogged (עִרֵלָה) ” (Jer. 6:10), [meaning] clogged to prevent hearing; “of uncircumcised (עַרְלֵי) hearts” (Jer. 9:25), [meaning] clogged to prevent understanding; “You too drink and become clogged up (וְהֵעָרֵל) ” (Hab. 2:16), [which means] and become clogged up from the intoxication of the cup of the curse; עָרְלַתבָּשָָׂר, the foreskin of the flesh, by which the male membrum is closed up and covered; “and you shall treat its fruit as forbidden (וְעִרַלְךְתֶּם עָרְלָתוֹ) ” (Lev. 19:23), [i. e.,] make for it a closure and a covering of prohibition, which will create a barrier that will prevent you from eating it. “For three years, it shall be closed up [forbidden] (עִרֵלִים) for you” (Lev. 19:23), [i.e.,] closed up, covered, and separated from eating it. |
|
ערל שפתים: אטום שפתים. וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום (ירמיה ו י) ערלה אזנם, אטומה משמוע, (ירמיה ט כה) ערלי לב, אטומים מהבין, (חבקוק ב טז) שתה גם אתה והערל, והאטם משכרות כוס הקללה. ערלת בשר, שהגיד אטום ומכוסה בה. (ויקרא יט כג) וערלתם ערלתו, עשו לו אוטם וכיסוי איסור, שיבדיל בפני אכילתו, (שם) שלש שנים יהיה לכם ערלים, אטום ומכוסה ומובדל מלאכלו: |
| How then will Pharaoh hearken to me: This is one of the ten kal vachomer inferences mentioned in the Torah. — [from Gen. Rabbah 92:7] [I.e., inferences from major to minor, such as in this case. I.e., if, because of my speech impediment, the children of Israel, who have everything to gain by listening to me, did not listen to me, Pharaoh, who has everything to lose by listening to me, will surely not listen to me.] |
|
ואיך ישמעני פרעה: זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה: |
|
| 13. So the Lord spoke to Moses and to Aaron, and He commanded them concerning the children of Israel and concerning Pharaoh, the king of Egypt, to let the children of Israel out of the land of Egypt. |
|
יג. וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: |
| So the Lord spoke to Moses and to Aaron: Because Moses had said, “I am of closed lips,” the Holy One, blessed be He, combined Aaron with him to be for him as a “mouth” [i.e., speaker] and an interpreter. |
|
וידבר ה' אל משה ואל אהרן: לפי שאמר משה (פסוק יב) ואני ערל שפתים, צירף לו הקב"ה את אהרן להיות לו לפה ולמליץ: |
| and He commanded them concerning the children of Israel: He commanded regarding them [the Israelites] to lead them gently and to be patient with them. — [from Sifrei Beha’alothecha 91] |
|
ויצום אל בני ישראל: צום עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם: |
| and concerning Pharaoh, the king of Egypt: He commanded them concerning him [Pharaoh], to speak to him respectfully. This is its midrashic interpretation (Mechilta, Bo, ch. 13; Exod. Rabbah 7:2). Its simple meaning is that He commanded them [Moses and Aaron] concerning Israel and concerning His mission to Pharaoh. What the content of the command was is delineated in the second section [verses 29-31], after the order of the genealogy [that follows this passage]. [This second section should be here] but since [Scripture] mentioned Moses and Aaron, it interrupts the narrative with “These are the heads of the fathers’ houses” (verse 14) to inform us how Moses and Aaron were born and after whom they traced their lineage.. |
|
ואל פרעה מלך מצרים: צום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם, זהו מדרשו. ופשוטו צום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה. ודבר הצווי מהו, מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם (פסוק יד) ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתיחסו: |
|
| 14. These [following] are the heads of the fathers' houses: The sons of Reuben, Israel's firstborn: Enoch, Pallu, Hezron, and Karmi, these are the families of Reuben. |
|
יד. אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן: |
| These [following] are the heads of the fathers’ houses: Since [Scripture] had to trace the lineage of the tribe of Levi as far as Moses and Aaron-because of Moses and Aaron-it commenced to trace their [the Israelites’] lineage in the order of their births, starting with Reuben. (In the Great Pesikta [Rabbathi] (7:7) I saw [the following statement]: Because Jacob rebuked [the progenitors of] these three tribes at the time of his death (Gen. 49:4-7), Scripture again traces their lineage here by themselves, to infer that [even though Jacob rebuked them] they are of high esteem.) |
|
אלה ראשי בית אבתם: מתוך שהוזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן, בשביל משה ואהרן התחיל ליחסם דרך תולדותם מראובן. [ובפסיקתא רבתי ראיתי לפי שקנטרם יעקב אביהם לשלשה שבטים הללו בשעת מותו, חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם]: |
|
| 15. And the sons of Simeon: Jemuel and Jamin and Ohad and Jachin and Zohar and Saul, the son of the Canaanitess, these are the families of Simeon. |
|
טו. וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן: |
| 16. And these are the names of Levi's sons after their generations: Gershon, Kehath, and Merari, and the years of Levi's life were one hundred thirty seven years. |
|
טז. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: |
| and the years of Levi’s life: Why were Levi’s years counted? To let us know how many were the years of bondage. For as long as one of the tribes was alive, there was no bondage, as it is said: “Now Joseph died, as well as all his brothers,” and afterwards, “A new king arose” (Exod. 1:6, 8), and Levi outlived them all. — [from Seder Olam, ch. 3] |
|
ושני חיי לוי וגו': למה נמנו שנותיו של לוי, להודיע כמה ימי השעבוד, שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד, שנאמר (שמות א ו) וימת יוסף וכל אחיו, ואחר כך (שם ח) ויקם מלך חדש, ולוי האריך ימים על כולם: |
|
| 17. The sons of Gershon: Libni and Shimei to their families. |
|
יז. בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם: |
| 18. And the sons of Kehath were Amram, Izhar, Hebron, and Uzziel, and the years of Kehath's life were one hundred thirty three years. |
|
יח. וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: |
| And the years of Kehath's life and the years of Amram's life etc: From this calculation we learn that the 400 year sojourn of the B'nei Yisrael which Scriptures talks about, it was not [spent] in Egypt alone but, rather [was calculated] from the day Yitzchok was born. [This can be calculated thus:] For Kehath was among those who went down to Egypt, [Now] calculate all his years and the years of Amram, [his son] and the eighty years of Moshe, you will find that they do not total 400 years, many of the [sons'] years are included in the fathers' years |
|
ושני חיי קהת ושני חיי עמרם וגו': מחשבון זה אנו למדים על מושב בני ישראל ארבע מאות שנה שאמר הכתוב, שלא בארץ מצרים לבדה היו, אלא מיום שנולד יצחק, שהרי קהת מיורדי מצרים היה, חשוב כל שנותיו ושנות עמרם ושמונים של משה לא תמצאם ארבע מאות שנה, והרבה שנים נבלעים לבנים בשני האבות: |
| 19. And the sons of Merari were Mahli and Mushi; these are the families of the Levites according to their generations. |
|
יט. וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם: |
| 20. Amram took Jochebed, his aunt, as his wife, and she bore him Aaron and Moses, and the years of Amram's life were one hundred thirty seven years. |
|
כ. וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: |
| Jochebed, his aunt: Heb. דֹדָתוֹ [Onkelos renders:] his father’s sister, the daughter of Levi, the sister of Kehath. |
|
יוכבד דדתו: אחת אבוהי בת לוי אחות קהת: |
|
| 21. And the sons of Izhar were Korah and Nepheg and Zichri. |
|
כא. וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי: |
| 22. And the sons of Uzziel were Mishael, Elzaphan, and Sithri. |
|
כב. וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי: |
| 23. Aaron took to himself for a wife, Elisheba, the daughter of Amminadab, the sister of Nahshon, and she bore him Nadab and Abihu, Eleazar and Ithamar. |
|
כג. וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר: |
| the sister of Nahshon: From here we learn that one who contemplates taking a wife must [first] investigate her brothers. — [from B.B. 110a, Exod. Rabbah 7:5] |
|
אחות נחשון: מכאן למדנו הנושא אשה צריך לבדוק באחיה: |
|
| 24. And the sons of Korah were Assir, Elkanah and Abiasaph; these are the families of the Korahites. |
|
כד. וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי: |
| 25. Eleazar, the son of Aaron, took himself [one] of the daughters of Putiel to himself as a wife, and she bore him Phinehas; these are the heads of the fathers' [houses] of the Levites according to their families. |
|
כה. וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם: |
| [one] of the daughters of Putiel-: Of the seed of Jethro, who fattened (פִּטֵּ ם) calves for idolatry (see Rashi on Exod. 2:16) and [who was also] of the seed of Joseph, who defied and fought (פִּטְפֵּט) against his passion [when he was tempted by Potiphar’s wife]. — [from B.B. 109b] |
|
מבנות פוטיאל: מזרע יתרו שפטם עגלים לעבודה זרה. ומזרע יוסף שפטפט ביצרו: |
|
| 26. That is Aaron and Moses, to whom the Lord said, "Take the children of Israel out of the land of Egypt with their legions." |
|
כו. הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְ־הֹוָ־ה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם: |
| That is Aaron and Moses: Who are mentioned above [verse 20], whom Jochebed bore to Amram, [these two] are [the same] Aaron and Moses to whom the Lord said, etc. In some places, [Scripture] places Aaron before Moses, and in other places it places Moses before Aaron, to tell us that they were equal. — [from Mechilta, 7:1] |
|
הוא אהרן ומשה: אלו שהוזכרו למעלה, שילדה יוכבד לעמרם, הוא אהרן ומשה. יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד: |
| with their legions: Heb. ע ַל-צִבְאֹתָם [equivalent to בְּ צִ בְאֹתָם], with their legions. [I.e.,] all their legions according to their tribes. There are [examples] of עַל when it is used instead of one letter, [e.g.,] “you shall live by your sword (עַל-חַרְבְּ) ” (Gen. 27:40), [which is] the same as בְּחַרְבְּ [by your own sword]; You stood by your sword (עַל-חַרְבְּכֶם) (Ezek. 33:26), [which is the same as] בְּחַרְבְּכֶם |
|
על צבאתם: בצבאותם, כל צבאם לשבטיהם. יש על שאינו אלא במקום אות אחת (בראשית כז מ) ועל חרבך תחיה, כמו בחרבך, (יחזקאל לג כו) עמדתם על חרבכם, כמו בחרבכם: |
|
| 27. They are the ones who spoke to Pharaoh, the king of Egypt, to let the children of Israel out of Egypt; they are Moses and Aaron. |
|
כז. הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: |
| They are the ones who spoke, etc: [It was] they [who] are the ones who were commanded, and they are the ones who fulfilled [what they had been commanded to do, i.e., speak to Pharaoh]. |
|
הם המדברים וגו': הם שנצטוו הם שקיימו: |
| they are Moses and Aaron: They remained in their mission and in their righteousness from beginning to end. — [from Meg. 11a] |
|
הוא משה ואהרן: הם בשליחותם ובצדקתם מתחלה ועד סוף: |
|
| 28. Now it came to pass on the day that the Lord spoke to Moses in the land of Egypt, |
|
כח. וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: |
| Now it came to pass on the day that the Lord spoke, etc.: [This is] connected with the following verse: [“That the Lord spoke to Moses”]. |
|
ויהי ביום דבר וגו': מחובר למקרא שלאחריו: |
|
| 29. that the Lord spoke to Moses, saying, "I am the Lord. Speak to Pharaoh everything that I speak to you." |
|
כט. וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי יְ־הֹוָ־ה דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ: |
| that the Lord spoke: This is the very same speech stated above, “Come, speak to Pharaoh, the king of Egypt” (verse 11), but since [Scripture] interrupted the topic in order to trace their [Moses’ and Aaron’s] lineage, it returned to it [the statement, in order] to resume with it. |
|
וידבר ה': הוא הדבור עצמו האמור למעלה (פסוק יא) בא דבר אל פרעה מלך מצרים, אלא מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם, חזר הענין עליו להתחיל בו: |
| I am the Lord: I have the power to send you and [also] to fulfill the words of My mission. |
|
אני ה': כדאי אני לשלחך ולקיים דברי שליחותי: |
|
| 30. But Moses said before the Lord, "Behold, I am of closed lips; so how will Pharaoh hearken to me?" |
|
ל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה: |
| But Moses said before the Lord: This is the statement [that Moses] stated above: “Behold, the children of Israel did not hearken to me” (verse 12). Scripture repeats it here because it had interrupted the topic [for the reasons given above], and this is customary, similar to a person who says, “Let us return to the earlier [topic].” |
|
ויאמר משה לפני ה': היא האמירה שאמר למעלה (פסוק יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי, ושנה הכתוב כאן כיון שהפסיק הענין, וכך היא השיטה כאדם האומר נחזור על הראשונות: |