| 1. The Lord spoke to Moses, saying, |
|
א. וַיְדַבֵּר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: |
| 2. "Sanctify to Me every firstborn, every one that opens the womb among the children of Israel among man and among animals; it is Mine." |
|
ב. קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: |
| every one that opens the womb: Heb. פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, which opened the womb first, [פֶּטֶר meaning to open] as “in The beginning of strife is like letting out (פּוֹטֵר) water” (Prov. 17:14); “ יַפְטִירוּ בְשָׂפָה, they will open their lips” (Ps. 22:8). — [from Mechilta, targumim] |
|
פטר כל רחם: שפתח את הרחם תחלה, כמו (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון, וכן (תהלים כב ח) יפטירו בשפה, יפתחו שפתים: |
| it is Mine: For Myself I have acquired them by smiting the firstborn of Egypt. — [from Mechilta] |
|
לי הוא: לעצמי קניתים על ידי שהכיתי בכורי מצרים: |
|
| 3. Moses said to the people, "Remember this day, when you went out of Egypt, out of the house of bondage, for with a mighty hand, the Lord took you out of here, and [therefore] no leaven shall be eaten. |
|
ג. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְ־הֹוָ־ה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: |
| Remember this day: This teaches us that we are to mention the Exodus from Egypt daily. — [from Mechilta] |
|
זכור את היום הזה: למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום: |
|
| 4. Today you are going out, in the month of spring. |
|
ד. הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב: |
| in the month of spring: Now do we not know in what month they went out? [Early editions read: Now did they not know in what month they went out?] Rather, this is what he [Moses] said to them, “See the lovingkindness that He bestowed upon you, that He took you out in a month in which it is suitable to go out, when there is neither heat nor cold nor rain,” and so it says: “He takes the prisoners out at the most opportune time (בַּכּוֹשָׁרוֹת) ” (Ps. 68:7), in the month when it is best suited (כָּשֵׁר) to go out. — [from Mechilta] |
|
בחדש האביב: וכי לא היו יודעין באיזה חדש, אלא כך אמר להם, ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת, לא חמה ולא צנה ולא גשמים. וכן הוא אומר (תהלים סח ז) מוציא אסירים בכושרות, חדש שהוא כשר לצאת: |
|
| 5. And it will come to pass that the Lord will bring you into the land of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Hivvites, and the Jebusites, which He swore to your forefathers to give you a land flowing with milk and honey and you shall perform this service in this month. |
|
ה. וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְ־הֹוָ־ה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: |
| into the land of the Canaanites, etc.: Although [Scripture] enumerated [here] only five nations, it means all seven [of the nations], for they are all included in the [term] Canaanites, [even though] there was one of the families of Canaan that had only the name Canaanite. — [from Mechilta; Tanchuma, Bo 12] |
|
אל ארץ הכנעני וגו': אף על פי שלא מנה אלא חמשה עממין, כל שבעה גוים במשמע, שכולן בכלל כנעני הם, ואחת ממשפחת כנען היתה שלא נקרא לה שם אלא כנעני: |
| swore to your forefathers, etc.: Concerning Abraham, it says: “On that day, the Lord formed a covenant with Abram, [saying, ‘To your seed I have given this land’]” (Gen. 15:18); and concerning Isaac it says: “Sojourn in this land […for to you and to your seed I will give all these lands, and I will set up the oath that I swore to Abraham your father]” (Gen. 26:3); concerning Jacob it says: “the land upon which you are lying [to you I will give it and to your seed]” (Gen. 28:13). — [from Mechilta] |
|
נשבע לאבתיך וגו': באברהם הוא אומר (בראשית טו יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם וגו', וביצחק הוא אומר (שם כו ג) גור בארץ הזאת וגו', וביעקב הוא אומר (שם כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו': |
| flowing with milk and honey: Milk flows from the goats’ [udders], and honey flows from the dates and the figs. — [from Kethuboth 111b] |
|
זבת חלב ודבש: החלב זב מן העזים והדבש זב מן התמרים ומן התאנים: |
| this service: [that] of the Passover sacrifice (Mechilta, Pes. 96a, Mechilta d’Rabbi Shimon ben Yochai). Now was it not already stated above (12:25): “And it shall come to pass when you enter the land [that you should keep this service], etc.” Now why did [Scripture] repeat it? Because of the thing that was newly introduced in it. In the former chapter (12:26), it says: “And it will come to pass if your children say to you, ‘What is this service to you?’” [There,] Scripture refers to a wicked son, who excludes himself from the community [by saying “to you”], and here (verse 8), “And you shall tell your son,” refers to a son who does not know to ask. Scripture teaches you that you yourself should initiate the discourse for him (Mechilta 14) with words of the Aggadah, which draw his interest [lit., draw the heart]. — [from Mechilta 18:14] |
|
את העבדה הזאת: של פסח. והלא כבר נאמר למעלה (יב כה) והיה כי תבואו אל הארץ וגו', ולמה חזר ושנאה, בשביל דבר שנתחדש בה. בפרשה ראשונה נאמר (שם כו) והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, בבן רשע הכתוב מדבר שהוציא את עצמו מן הכלל, וכאן (פסוק ח) והגדת לבנך, בבן שאינו יודע לשאול, והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה בדברי אגדה המושכין את הלב: |
|
| 6. For seven days you shall eat unleavened cakes, and on the seventh day, there is a festival for the Lord. |
|
ו. שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַי־הֹוָ־ה: |
| 7. Unleavened cakes shall be eaten during the seven days, and no leaven shall be seen of yours [in your possession], and no leavening shall be seen of yours throughout all of your borders. |
|
ז. מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: |
| 8. And you shall tell your son on that day, saying, "Because of this, the Lord did [this] for me when I went out of Egypt." |
|
ח. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְ־הֹוָ־ה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: |
| Because of this: In order that I fulfill His commandments, such as these [commandments of] the Passover sacrifice, matzah, and bitter herbs. — [from Jonathan, Passover Haggadah] |
|
בעבור זה: בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו: |
| the Lord did [this] for me: [Scripture] alluded to a reply to the wicked son, to say, “the Lord did [this] for me,” but not for you. Had you been there, you would not have been worthy of being redeemed. — [from Mechilta] |
|
עשה ה' לי: רמז תשובה לבן רשע לומר, עשה ה' לי ולא לך, שאלו היית שם לא היית כדאי ליגאל: |
|
| 9. And it shall be to you as a sign upon your hand and as a remembrance between your eyes, in order that the law of the Lord shall be in your mouth, for with a mighty hand the Lord took you out of Egypt. |
|
ט. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְ־הֹוָ־ה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְ־הֹוָ־ה מִמִּצְרָיִם: |
| And it shall be to you as a sign: The Exodus from Egypt shall be to you as a sign. — [from Jonathan] |
|
והיה לך לאות: יציאת מצרים תהיה לך לאות: |
| upon your hand and as a remembrance between your eyes: This means that you shall write these passages [verses 1:10 and 11:16] and bind them on the head and on the arm. |
|
על ידך ולזכרון בין עיניך: שתכתוב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע: |
| upon your hand: On the left hand. Therefore, in the second section, יָדְכָה is written with the full spelling, to explain thereby [that it means] the hand (יָד) that is weaker (כֵּהָה). — [from Men. 37b] |
|
על ידך: יד שמאל, לפיכך ידכה מלא בפרשה שניה (פסוק טז) לדרוש בה, יד שהיא כהה: |
|
| 10. And you shall keep this statute at its appointed time, from year to year. |
|
י. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה: |
| from year to year: Heb. מִיָמִים יָמִימָה, from year to year. — [from Onkelos]. |
|
מימים ימימה: משנה לשנה: |
|
| 11. And it will come to pass when the Lord will bring you into the land of the Canaanites, as He swore to you and to your forefathers, and He has given it to you, |
|
יא. וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְ־הֹוָ־ה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: |
| And it will come to pass when… will bring you: Some of our Sages learned from here that the firstborn that were born in the desert were not sanctified. The one who rules that they were sanctified explains this “entry” as saying: If you fulfill it [this commandment] in the desert, you will merit to fulfill it there [in the Holy Land]. — [from Bechoroth 4b] |
|
והיה כי יבאך: יש מרבותינו שלמדו מכאן שלא קדשו בכורות הנולדים במדבר, והאומר שקדשו מפרש ביאה זו לומר אם תקיימוהו במדבר תזכו ליכנם לארץ ותקיימוהו שם: |
| as He swore to you: Now where did He swear to you? “And I will bring you to the land, concerning which I raised, etc.” (Exod. 6:8). — [from Mechilta] |
|
נשבע לך: והיכן נשבע לך, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו' (שמות ו ח): |
| and He has given it to you: It should seem to you as if He gave it to you today, and it should not seem to you as an inheritance from your forefathers. — [from Mechilta] |
|
ונתנה לך: תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום, ואל תהי בעיניך כירושת אבות: |
|
| 12. that you shall give over to the Lord whatever opens the womb, and every miscarriage that opens the womb of an animal which will be yours, the males belong to the Lord. |
|
יב. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַי־הֹוָ־ה וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַי־הֹוָ־ה: |
| That you shall give over: Heb. וְהַעִבַרְךְתָּ is only an expression of separation, and so [Scripture] states: “and you shall give over (וְהַעִבַרְךְתֶּם) his inheritance to his daughter” (Num. 27:8). — [from Mechilta] |
|
והעברת: אין והעברת אלא לשון הפרשה, וכן הוא אומר (במדבר כז ח) והעברתם את נחלתו לבתו: |
| and every miscarriage: Heb. שֶׁגֶר, an aborted fetus, which its mother ejected (ֹשֶֹשָגַּרְךְתּוֹ) and sent out before its time. The text teaches you that it is holy in regards to freeing the one that follows it. A fetus that is not aborted is also called שֶׁגֶר, like “the offspring (שְׁגַר) of your cattle” (Deut. 7:13), but this [verse] came only to teach [us] about the aborted fetus, because [Scripture] already stated: “whatever opens the womb.” If you say that the firstborn of an unclean animal is meant, [Scripture] came and explained elsewhere “of your cattle and of your flocks” (Deut. 15:19). In another way we can explain: “you shall give over to the Lord whatever opens the womb,” that the text speaks of the firstborn of man. — [from Mechilta] |
|
שגר בהמה: נפל ששגרתו אמו ושלחתו בלא עתו, ולמדך הכתוב שהוא קדוש בבכורה לפטור את הבא אחריו. ואף שאינו נפל קרוי שגר, כמו (דברים ז יג) שגר אלפיך. אבל זה לא בא אלא ללמד על הנפל שהרי כבר כתיב כל פטר רחם. ואם תאמר אף בכור בהמה טמאה במשמע בא ופירש במקום אחר (דברים טו יט) בבקרך ובצאנך. לשון אחר יש לפרש והעברת כל פטר רחם, בבכור אדם הכתוב מדבר: |
|
| 13. And every firstborn donkey you shall redeem with a lamb, and if you do not redeem [it], you shall decapitate it, and every firstborn of man among your sons, you shall redeem. |
|
יג. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: |
| firstborn donkey: But not the firstborn of other unclean animals (Mechilta). This is a biblical edict [decreed that the firstling donkey be redeemed] because the firstborn of the Egyptians were likened to donkeys. Moreover, because they [the donkeys] assisted the Israelites in their departure from Egypt, (for there was not a single Israelite who did not take donkeys from Egypt) laden with the silver and gold of the Egyptians. — [from Bech. 5b] |
|
פטר חמר: ולא פטר שאר בהמה טמאה, וגזרת הכתוב היא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד, שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים, שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים טעונים מכספם ומזהבם של מצרים: |
| you shall redeem with a lamb: He must give the lamb to a kohen. The firstborn donkey is permitted to be used, and the lamb is the ordinary property [i.e., unconsecrated] of the kohen. — [from Bech. 9a, b] [I.e., the lamb has no sanctity and may be used by the kohen.] |
|
תפדה בשה: נותן שה לכהן ופטר חמור מותר בהנאה והשה חולין ביד כהן: |
| you shall decapitate it: He decapitates it with a cleaver from behind and kills it (Bech. 13a). He caused the kohen to lose his money [by neglecting to give him the redemption lamb]. Therefore, he must lose his own money [by decapitating his donkey]. — [from Bech. 10b] |
|
וערפתו: עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו של כהן, לפיכך יפסיד ממונו: |
| and every firstborn of man among your sons, you shall redeem: His redemption [price] is established elsewhere (Num. 18:16) as five selas. |
|
וכל בכור אדם בבניך תפדה: חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר: |
|
| 14. And it will come to pass if your son asks you in the future, saying, "What is this?" you shall say to him, "With a mighty hand did the Lord take us out of Egypt, out of the house of bondage. |
|
יד. וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְ־הֹוָ־ה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: |
| if your son asks you in the future: Heb. מָחָר מָחָר sometimes means “now” and מָחָר sometimes means “at a later time,” such as it does here and such as “In time to come מָחָר, your children might say to our children” (Josh. 22:24), which refers to the children of Gad and the children of Reuben. — [from Mechilta] |
|
כי ישאלך בנך מחר: יש מחר שהוא עכשיו, ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה וכגון (יהושע כב כד) מחר יאמרו בניכם לבנינו, דבני גד ובני ראובן: |
| “What is this?”: This is [the question of] the simple child, [referred to in the Haggadah,] who does not know how to pose his question in depth, and asks a general question: “What is this?” Elsewhere it [Scripture] says: “What are the testimonies, the statutes, and the judgments, etc.?” (Deut. 6: 20). This is the question of the wise son. The Torah spoke regarding four sons: the wicked one (Exod. 12:26), the one who does not understand to ask (Exod. 13:8), the one who asks [a] general [question], and the one who asks in a wise manner. — [from Yerushalmi, Pes. 10:4] |
|
מה זאת: זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת, ובמקום אחר הוא אומר (דברים ו כ) מה העדות והחקים והמשפטים וגו', הרי זאת שאלת בן חכם. דברה תורה כנגד ארבעה בנים, רשע ושאינו יודע לשאול והשואל דרך סתומה והשואל דרך חכמה: |
|
| 15. And it came to pass when Pharaoh was too stubborn to let us out, the Lord slew every firstborn in the land of Egypt, both the firstborn of man and the firstborn of beast. Therefore, I slaughter [for a sacrifice] all males that open the womb, and every firstborn of my sons I will redeem. |
|
טו. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְ־הֹוָ־ה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַי־הֹוָ־ה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: |
| 16. And it shall be for a sign upon your hand and for ornaments between your eyes, for with a mighty hand did the Lord take us out of Egypt. |
|
טז. וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְ־הֹוָ־ה מִמִּצְרָיִם: |
| and for ornaments between your eyes: Heb. וּלְטוֹטָפֹת, tefillin. Since they are [composed of] four compartments, they are called טֹטָפֹת, טט in Coptic meaning two, and פת in Afriki (Phrygian) meaning two (Men. 34b) [thus 2+2=4 boxes of tefillin]. Menachem (Machbereth Menachem p. 99), however, classified it [טוֹטָפֹת] with “Speak (הַטֵף) to the south” (Ezek. 21:2) and “Preach not (אַל-תּטִּיפוּ)” (Micah 2:6), an expression of speech, like “and as a remembrance” (Exod. 13:9), for whoever sees them [the tefillin] bound between the eyes will recall the miracle [of the Exodus] and speak about it. |
|
ולטוטפת: תפילין, ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין טטפת, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים. ומנחם חברו עם (יחזקאל כא ב) והטף אל דרום, (מיכה ב ו) אל תטיפו, לשון דבור, כמו (לעיל פסוק ט) ולזכרון, שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וידבר בו: |
|
| 17. It came to pass when Pharaoh let the people go, that God did not lead them [by] way of the land of the Philistines for it was near, because God said, Lest the people reconsider when they see war and return to Egypt |
|
יז. וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ־לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ־לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: |
| It came to pass when Pharaoh let…that God did not lead them: Heb. וְלֹא-נָחָם, and did not lead them, similar to “Go, lead (נְחֵה) the people” (Exod. 32:34) [and] “When you walk, it shall lead (תִּנְחֶה) you” (Prov. 6:22). |
|
ויהי בשלח פרעה וגו' ולא נחם: ולא נהגם, כמו (שמות לב לד) לך נחה את העם, (משלי ו כב) בהתהלכך תנחה אותך: |
| for it was near: and it was easy to return by that road to Egypt. There are also many aggadic midrashim [regarding this]. |
|
כי קרוב הוא: ונוח לשוב באותו הדרך למצרים. ומדרשי אגדה יש הרבה: |
| when they see war: For instance, the war of “And the Amalekites and the Canaanites descended, etc.” (Num. 14:45). If they had gone on a direct route, they would have returned. Now, if when He led them around in a circuitous route, they said, “Let us appoint a leader and return to Egypt” (Num. 14:4), how much more [would they have planned to do this] if He had led them on a direct route? [According to the sequence of the verse, the headings appear to be transposed. See Mizrachi, Gur Aryeh, and Minchath Yehudah for a correct solution of this problem.] |
|
בראתם מלחמה: כגון מלחמת (במדבר יד מה) וירד העמלקי והכנעני וגו'. אם הלכו דרך ישר היו חוזרים, ומה אם כשהקיפם דרך מעוקם אמרו (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, אם הוליכם בפשוטה על אחת כמה וכמה: |
| Lest…reconsider: They will have [second] thoughts about [the fact] that they left Egypt and they will think about returning. |
|
פן ינחם: יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב: |
|
| 18. So God led the people around [by] way of the desert [to] the Red Sea, and the children of Israel were armed when they went up out of Egypt. |
|
יח. וַיַּסֵּב אֱ־לֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: |
| led…around: He led them around from a direct route to a circuitous route. |
|
ויסב: הסיבם מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה: |
| the Red Sea: Heb. יַם-סוּף, like לְיַם-סוּף, to the Red Sea. סוּף means a marsh where reeds grow, similar to “and put [it] into the marsh (בַּסוּף)” (Exod. 2:3); “reeds and rushes (וַסוּף) shall be cut off” (Isa. 19:6). |
|
ים סוף: כמו לים סוף. וסוף הוא לשון אגם שגדלים בו קנים, כמו (שמות ב ג) ותשם בסוף, (ישעיהו יט ו) קנה וסוף קמלו: |
| armed: Heb. חִמֻשִׁים וַחִמֻשִׁים [in this context] can only mean “armed.” (Since He led them around in the desert [circuitously], He caused them to go up armed, for if He had led them around through civilization, they would not have [had to] provide for themselves with everything that they needed, but only [part,] like a person who travels from place to place and intends to purchase there whatever he will need. But if he travels a long distance into a desert, he must prepare all his necessities for himself. This verse was written only to clarify the matter, so you should not wonder where they got weapons in the war with Amalek and in the wars with Sihon and Og and Midian, for the Israelites smote them with the point of the sword.) [In an old Rashi]) And similarly [Scripture] says: “and you shall cross over armed (חִמֻשִׁים)” (Josh. 1:14). And so too Onkelos rendered מְזָרְזִין just as he rendered: “and he armed (וְזָרֵיז) his trained men” (Gen. 14:14). Another interpretation: חִמֻשִׁים means “divided by five,” [meaning] that one out of five (חִמִֹשָה) [Israelites] went out, and four fifths [lit., parts of the people] died during the three days of darkness [see Rashi on Exod. 10:22]. — [from Mechilta, Tanchuma, Beshallach 1] |
|
וחמשים: אין חמושים אלא מזויינים. לפי שהסיבן במדבר גרם להם שעלו חמושים, שאלו הסיבן דרך יישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין, אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך, אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן לו כל הצורך, ומקרא זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן, שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמות סיחון ועוג ומדין, מהיכן היו להם כלי זיין שהכום ישראל בחרב. וכן הוא אומר (יהושע א יד) ואתם תעברו חמושים. וכן תרגם אונקלוס מזרזין, כמו (בראשית יד יד) וירק את חניכיו וזריז. דבר אחר חמושים אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה: |
|
| 19. Moses took Joseph's bones with him, for he [Joseph] had adjured the sons of Israel, saying, God will surely remember you, and you shall bring up my bones from here with you |
|
יט. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱ־לֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם: |
| for he had adjured: Heb. הִֹשְבִּיעַ הַֹשְבֵּעַ. [The double expression indicates that] he [Joseph] had made them [his brothers] swear that they would make their children swear (Mechilta). Now why did he not make his sons swear to carry him to the land of Canaan immediately [when he died], as Jacob had made [him] swear? Joseph said, “I was a ruler in Egypt, and I had the ability to do [this]. As for my sons-the Egyptians will not let them do [it].” Therefore, he made them swear that when they would be redeemed and would leave there [Egypt], they would carry him [out]. — [from Mechilta] |
|
השבע השביע: השביעם שישביעו לבניהם. ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ כנען מיד, כמו שהשביעו יעקב, אמר יוסף אני שליט הייתי במצרים והיה סיפק בידי לעשות, אבל בני לא יניחום מצריים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו: |
| and you shall bring up my bones from here with you: He made his brothers swear in this manner. We learn [from this] that the bones of all [the progenitors of] the tribes they brought up [out of Egypt] with them as it is said “with you” -[from Mechilta] |
|
והעליתם את עצמתי מזה אתכם: לאחיו השביע כן, למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם, שנאמר אתכם: |
|
| 20. They traveled from Succoth, and they encamped in Etham, at the edge of the desert. |
|
כ. וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר: |
| They traveled from Succoth: on the second day, for on the first day they came from Rameses to Succoth. |
|
ויסעו מסכת: ביום השני, שהרי בראשון באו מרעמסס לסכות: |
|
| 21. And the Lord went before them by day in a pillar of cloud to cause it to lead them on the way and at night in a pillar of fire to give them light, [they thus could] travel day and night. |
|
כא. וַי־הֹוָ־ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: |
| to cause it to lead them on the way: Heb. לַנְחֹתָם. [The “lammed” is] vowelized with a “pattach,” which is equivalent to לְהַנְחֹתָם, like “to show you (לַראֹתְכֶם) on the way on which you shall go” (Deut. 1:33), which is like לְהַרְאֹתְכֶם. Here also, [it means] to cause to lead you (לְהַנְחֹתָם) through a messenger. Now who was that messenger? [It was] the pillar of cloud, and the Holy One, blessed be He, in His glory, led it before them. In any case, it was the pillar of cloud that He prepared so that they could be led by it, for they would travel by the pillar of cloud, and the pillar of cloud was not [meant] to provide light but to direct them [on] the way. |
|
לנחתם הדרך: נקוד פת"ח, שהוא כמו להנחותם, כמו (דברים א לג) לראותכם בדרך אשר תלכו בה, שהוא כמו להראותכם, אף כאן להנחותם על ידי שליח. ומי הוא השליח עמוד הענן, והקב"ה בכבודו מוליכו לפניהם. ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו, שהרי על ידי עמוד הענן הם הולכים, ועמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הדרך: |
|
| 22. He did not move away the pillar of cloud by day or the pillar of fire at night [from] before the people. |
|
כב. לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם: |
| He did not move away: [I.e.,] the Holy One, blessed be He, [did not move away] the pillar of cloud by day or the pillar of fire at night. [This verse] tells that the pillar of cloud transmitted [its light to] the pillar of fire, and the pillar of fire transmitted [its light to] the pillar of cloud, for while one had not yet set, the other one would rise. — [from Shab. 23b] |
|
לא ימיש: הקב"ה את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה. מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן, שעד שלא ישקע זה עולה זה: |